התורים השתרכו אל מחוץ למסעדות, המשיכו במורד הרחוב והקיפו פינות. לקוחות המתינו בסבלנות, דגלי ישראל וארה"ב הונפו, ומכוניות התמלאו בשקיות אוכל שנועדו להגיע לקהילות האזור. "רכיבת החרם" נגד שישה עסקים בבעלות יהודית וישראלית בפילדלפיה נענתה היום (ראשון) בהתגייסות של מאות בני אדם: לצד יהודים וישראלים-אמריקנים הגיעו גם חברי קהילה נוצרים, שביקשו להבהיר כי בעלי העסקים אינם לבדם.
הפרשה החלה בשבוע שעבר בכרזה שהפיצה קבוצת הרכיבה Philly Bike On Your Left האנטי-ישראלית, ובה סומנו מסעדות יהודיות וישראליות: מק מארט, כפר קפה, הודה, גולדי, דיזנגוף ושלזינגר'ס. הסיסמה שהפיץ הייתה נחרצת: "אין עסקים לציונים! המוסדות הציוניים האלה חייבים ללכת! לא בעיר שלנו!". הרכיבה התקיימה באזור כיכר ריטנהאוס, ערב יום השנה ה-88 לליל הבדולח. המארגנים טענו שהם מוחים על תמיכת הבעלים בישראל, שללו אנטישמיות והכחישו קשר מכוון בין בחירת התאריך ליום השנה לפוגרום.
לפי הערכת המשטרה שפורסמה בתקשורת המקומית, בהפגנות השתתפו כ-300 תומכי המחאה האנטי-ישראלית, ובהם כ-200 רוכבי אופניים. בתגובה, הקהילה היהודית והפרו-ישראלית לא נותרה אדישה: מאות אנשים, יהודים ולא יהודים, הגיעו להשתתף במחאת הנגד ולתמוך בעסקים שסומנו. גם עימותים נרשמו: שלושה בני אדם נעצרו ושני שוטרים נפצעו קל. לפי המשטרה לא דווח על נזק לרכוש.
"לא אעמוד מנגד בזמן שאנשים מנסים לתקוף אותנו, להפחיד אותנו ולאיים עלינו", אומרת ל"היום" רותי בנט, תושבת מחוז באקס שבפרברי פילדלפיה, שהגיעה להפגנת הנגד. "החיים שלי השתנו מאז 7 באוקטובר. אני מודאגת יותר מכמה היהדות שלי גלויה, ואני לא אוהבת את זה. כשיש הזדמנות למחות נגד, אני רוצה לנצל אותה". היא מוסיפה: "כשאני מגיעה לניו יורק אני מכניסה את מגן הדוד מתחת לחולצה. אני לא עונדת אותו בגלוי ברחוב או ברכבת התחתית". עם זאת, הפעם דווקא בחרה בנט להגיע ולהיראות.
אחד הרגעים שריגשו אותה התרחש דווקא הרחק מהכיכר. שכנה קתולית, ששהתה בדנוור בביקור אצל נכדיה, התקשרה לשאול כיצד תוכל לסייע. "היא התקשרה מתוך הביקור שלה אצל הנכדים כדי לשאול איך לתמוך בנו", מספרת בנט. "היא הייתה מוטרדת מכך שלא תוכל להגיע היום למסעדה". הפתרון היה תמיכה מרחוק, באמצעות רכישת שוברים של העסקים. בתור לאחת המסעדות פגשה בנט גם אישה שסיפרה כי בעלה בכנסייה: "היא אמרה שכאמריקנית, היא לא יכולה לשאת את המחשבה שזה קורה ליהודים".
עבור בנט, קשרים כאלה נבנו גם בשיחות קודמות. "בחנוכה האחרון הזמנו את השכנים שלנו, שרובם אינם יהודים", היא מספרת. "דיברתי על מה זה להיות יהודייה באמריקה מאז 7 באוקטובר, איך זה מרגיש ללכת לבית הכנסת, מתי אני מוציאה את מגן הדוד ומתי לא. חלקם היו המומים". לדבריה, "מבחינתם זה לא עניין של ישראל, הממשלה והמלחמה. זה עניין של להיות יהודי באמריקה, ושזה לא אמור להיות בעיה, בדיוק כמו להיות נוצרי או מוסלמי".
בנט מתארת התארגנות שצמחה מקבוצות ווטסאפ ופייסבוק, ובהן פעילות של ארגון End Jew Hatred, שרשם על שמו כבר מספר מחאות יהודיות ופרו-ישראליות. "זה הרגיש אורגני לגמרי. אנשים הגיעו מדרום ניו ג׳רזי ומניו יורק". היא משבחת את הנוכחות המשטרתית: "המשטרה הייתה בכל המסעדות ובכיכר. הרגשתי בטוחה מאוד". לצד שביעות הרצון מהגינויים הפוליטיים מצד נציגים רשמיים, בהם המושל היהודי ג'וש שפירו וראש העיר שרל פארקר, היא מדגישה: "אנחנו יהודים. אנחנו תומכים בישראל. שום דבר מזה לא משנה את העובדה שאני אמריקנית. נקודה".
הרַבָּה ג'רי ניובורג, מקהילת Main Line Reform Temple בפרברי העיר, חיפשה דרך לאפשר גם למי שחששו להגיע להפגנה לפעול. בקהילה שלה, המונה כ-900 משפחות, עלה חשש מפני אלימות. "לא רצינו לסכן את האנשים שלנו", היא מסבירה. "אבל לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר".
הפתרון היה הזמנה מרוכזת משלושה בתי עסק. ניובורג בחרה עבור קהילתה תפריט מצומצם, וכל פריט תומחר ב-15 דולר. ההזמנות נפתחו ביום רביעי ונסגרו למחרת בערב. "עד שסגרנו את ההזמנות היו לנו כמעט 6,000 דולר, כמעט 400 פריטים ו-82 משפחות שהשתתפו", היא מספרת. "כמעט עשירית מהקהילה שלנו השתתפה, ואחרים היו משתתפים אילו חלון ההזמנות היה ארוך יותר". ניובורג וחברת קהילה יצאו לאסוף את האוכל ברכב שטח: "לא נותר ברכב אפילו סנטימטר פנוי להכניס בו אוכל".
ניובורג לא השתתפה בהפגנה עצמה, אך ראתה את התורים עוד לפני שהרכיבה החלה. "אנשים כמעט צהלו על ההזדמנות לעשות את חלקם ולתמוך בעסקים", היא אומרת. "אנשים ידעו שתהיה המתנה ארוכה. הם חיכו לתורם. הם פשוט רצו לעשות משהו". היא מוסיפה: "התרגשתי עמוקות מכך שכל כך הרבה אנשים הגיעו להצביע ברגליים ובארנק".
"למכירת חומוס, רוגלך או המבורגר בפילדלפיה אין שום קשר למדיניות החוץ האמריקנית או למלחמות במזרח התיכון״, אומרת ניובורג. ״בעיניי, כרַבָּה, זו עלילת הדם של 2026. הם רצו לעשות משהו למען העסקים האלה, שספגו השמצות ושנאה בלי שום סיבה מלבד העובדה שבעליהם יהודים".
את המענה המוסדי היא מתארת בחיוב: הפדרציה היהודית המקומית, המועצה לקשרי קהילה יהודיים (JCRC) והשלוחה המקומית של הליגה נגד השמצה (ADL) פעלו יחד ועודדו קניות בעסקים. לדבריה, המסר היה מעשי: "לכו לארוחת צהריים, לכו לארוחת ערב, קנו שוברים, קנו מוצרים". באשר לתגובת נציגים רשמיים, ניובורג אומרת: "חלק מההצהרות הגיעו קצת באיחור, ויש עדיין מי שלא אמרו דבר".
למרות זאת, ניובורג מתארת כי ההתגייסות למען הקהילה חרגה מגבולות העיר. "עמיתים מפלורידה ומטקסס התקשרו לשאול מה אפשר לעשות", היא מספרת. "קהילה אחת הזמינה היום אוכל וערכה פיקניק בבית הכנסת. אחרת עושה את זה ביום רביעי, כדי לפזר קצת את התמיכה". לדבריה, נרכשו גם שוברים שיועדו למרכזי הלל באזור עבור סטודנטים יהודים.
נועה פרי ג'נש, סמנכ"לית הקהילות של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית (IAC), מספרת שבתחילה עודד הארגון תמיכה מרחוק, בין היתר מתוך התחשבות בחשש בעלי המסעדות שלא יוכלו לשרת את כל המגיעים. עם זאת, בבוקר החליטה להגיע בעצמה, אספה מהמשרד חולצות תמיכה בישראל ועלתה לרכבת מניו יורק. "הם היו אמיצים, הם היו נועזים, הם עמדו שם שעות וחיכו", היא אומרת על המשתתפים.
"שעתיים אחרי ההפגנה הם עדיין עמדו בתור למסעדות, כי היה להם חשוב לתמוך", מספרת ג'נש. בין הנוכחים פגשה שתי נשים נוצריות מניו ג'רזי, שלדבריה סיימו את תפילת יום ראשון ונסעו כשעתיים כדי להצטרף. "היו משפחות, ראיתי ילדים, הייתה השתתפות רב-דורית", היא מספרת. "זה נתן המון עוצמה לקהילה בפילדלפיה, לא לפחד ולעמוד ביחד".
"כשאנשים מפרסמים רשימה של עסקים יהודיים ומתארגנים לגרש אותם מעיר, זה דפוס שאנחנו מכירים מההיסטוריה", נמסר מה-IAC. הארגון, שאנשיו ביקרו בששת העסקים, קרא גם לקהילות אחרות להתגייס: "היום אלה העסקים שלנו, ומחר אלה יכולים להיות העסקים של הקהילה הלטינית, המוסלמית, האסייתית או כל קהילת מיעוטים אחרת".
הארגון הדגיש כי התמיכה הרבה שקיבלו עסקים והקהילה בפילדלפיה צריכה להיות רוחבית ומתמשכת: "יום ראשון אחד של תמיכה הוא תגובה. להגיע בכל שבוע, בפילדלפיה ובכל עיר שבה חיה הקהילה שלנו, זו התשובה". ג'נש מדגישה שהחוסן הקהילתי כולל גם חוסן כלכלי: "אם אנחנו עושים שימוש בעסקים יהודיים, אם אנחנו מתעדפים עסקים יהודיים וישראליים, זה כבר משנה את התוצאות ביום-יום".
בנט מתארת מדוע תמיכה בקהילה היהודית צריכה להיות חשובה בקרב קהילות אחרות: "כשזה מתחיל ביהודים, אנחנו הראשונים, אבל אנחנו לא האחרונים". ניובורג מבקשת שהסולידריות תימשך ותתרחב: "אם אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה שלום והרמוניה וכל הדברים שאנחנו זקוקים להם, אנחנו חייבים להשמיע קול זה למען זה".
