הסיוע, המודיעין והווטו באו"ם: החשש מהתרחקות אמריקנית

מי שפועל זה עשרות שנים, כהיסטוריון וכמדינאי, לחיזוק הברית ההיסטורית בין ישראל לארצות הברית, אינו זוכר תקופה מטלטלת ומדכדכת כל כך כמו זו שאנו חווים כעת.

זה החל בסוף אוקטובר, בתשדיר בחירות למען מועמד דמוקרטי שזכה ליותר מחמישה מיליון צפיות. התשדיר האשים את התמיכה האמריקנית בישראל בכך שאמריקנים ממעמד הביניים אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות בננות וביצים לילדיהם. הישראלים, נטען בו, משתמשים בכספי משלם המסים האמריקני לא רק כדי להרוג ילדים פלסטינים, אלא גם כדי לממן את ביטוח הבריאות הממלכתי שלהם.

ב-3 בנובמבר הודיע הנשיא טראמפ במפתיע על הפסקת הסיוע האמריקני השנתי לישראל, בהיקף של ארבעה מיליארד דולר. אף שההסכם אמור היה לפקוע רק ב-2028, טראמפ הודיע על קטיעתו משום שישראל "הפכה למדינה מצליחה מאוד" ומשום ש"הם לא צריכים את זה". פרשנים פוליטיים ראו במהלך ניסיון נואש לשלול מהדמוקרטים את האפשרות להשתמש בסיוע לישראל כנשק נגד הרפובליקנים בבחירות האמצע.

זה לא צלח. לאחר ניצחונו, כמוסלמי הראשון שנבחר לסנאט, הכריז עבדול א-סייד כי ילדים פלסטינים צריכים לגדול ב"ארץ אבותיהם", בלי "להירצח מכספי המסים שלנו". לקול תשואות מחרישות אוזניים של תומכיו - ובהם, לפי ההערכות, כ-60 אחוזים מיהודי מישיגן - הכריז א-סייד: "אנחנו לא רוצים שהכסף שלנו יישלח למימון אפרטהייד, רצח עם או מלחמה".

באותו יום, 4 בנובמבר, נראה היה שסגן הנשיא ג'יי די ואנס תולה במדינה היהודית את האחריות לתבוסה הרפובליקנית המוחצת בבחירות האמצע. בין ארבעת הצעדים שעל הרפובליקנים לנקוט כדי להשיב את אמון הציבור, מנה בפוסט שפרסם את הצורך "לשנות את יחסינו עם ישראל".

מבחינת ישראל, מדובר בצונאמי אסטרטגי. לא רק הסיוע הצבאי האמריקני צפוי כמעט בוודאות להיפסק; גם תחומים חיוניים אחרים של שיתוף פעולה, כגון שיתוף מודיעין ופיתוח אמצעי לחימה, עלולים להיפגע. ממשל ביידן, למרות ביקורתו על ניהול המלחמה בעזה, אישר סיוע צבאי לשעת חירום בהיקף של כמעט 22 מיליארד דולר. האם סיוע כזה יוענק לנו גם במלחמה הבאה? ואם מועצת הביטחון של האו"ם תצביע על הטלת סנקציות על ישראל, האם נוכל לסמוך על וטו אמריקני? טראמפ אומנם יכול לסרב לחתום על חקיקה נגד ישראל, אך הקונגרס שולט בתקציב ויכול להפעיל לחץ כספי כדי לאלץ אותו לפעול.

בשבועות האחרונים קיימתי שיחות מרתוניות עם גורמים בממשל ובמערכת הפוליטית האמריקנית, משתי המפלגות. שוב ושוב שאלתי אותם: "האם אפשר לתקן את המצב, ואם כן - כיצד?" ללא יוצא מן הכלל, הם השיבו שכל עוד נתניהו והממשלה הנוכחית נשארים בשלטון, הסיכוי לתיקון הוא אפס. להפך, לדבריהם, היחסים רק יוסיפו להידרדר. בני שיחי הביעו הערכה להצהרתו של גדי איזנקוט, שהתחייב לפעול במרץ לשיקום התמיכה הדו-מפלגתית בישראל, אך ביקשו לשמוע אילו צעדים מעשיים ישראל מוכנה לנקוט.

בין הצעדים שהמליצו עליהם האמריקנים היו תוכניות לשיפור שירותי הרפואה באזורים הפלסטינים ומאמצים להשגת הסכם אי-לוחמה עם סוריה. הם עמדו על כך שישראל תפעל מייד ובנחישות נגד אלימות של פורעי חוק ונגד בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון, ותחזור ותצהיר על מחויבותה לשלום ועל רצונה בו.

ההידרדרות החריפה ביחסינו עם בעלת בריתנו החשובה ביותר מאיימת על חיי כולנו ועל ביטחון משפחותינו. כדי להפוך את המגמה יידרשו יוזמות מיידיות, נחושות ומתמשכות. לצד שיקום האחדות בתוכנו, השבת התמיכה האמריקנית חייבת לעמוד בראש סדר העדיפויות של מנהיגינו.