הלב פעם אחרי שתי זריקות רעל: נכשלה ההוצאה להורג של הרוצחת מטנסי
לראשונה אחרי 200 שנה התיר בית המשפט להוציא להורג אישה בארה"ב, אך ההליך היה פגום • עדים שהיו נוכחים באירוע סיפרו כי כריסטה פייק הייתה בחיים בבירור אחרי הזריקות • פייק פונתה לבית חולים ועל פי עורכי דינה קיים חשש שנגרם לה נזק מוחי

כריסטה פייק, האישה הראשונה שנידונה למוות במדינת טנסי בארה"ב מזה 200 שנה, קיבלה אתמול (רביעי) שתי מנות פנטוברביטל קטלניות אך נותרה בחיים. היא פונתה לבית חולים, ומומחה מטעם ההגנה מזהיר מפגיעה מוחית.
פייק בת ה-50 פונתה לבית חולים אחרי שלבה המשיך לפעום גם לאחר שתי זריקות רעל במהלך הוצאתה להורג, כך לפי עורכי דינה. אחד מהם אמר ל-BBC כי פייק מקבלת בבית החולים טיפול להצלת חייה.
צוות ההגנה הגיש בקשה דחופה לעצור את ההוצאה להורג בזמן שזו עוד התבצעה: "גב' פייק איבדה את הכרתה, עדיין יש לה דופק והיא נוחרת בקול". פייק נידונה למוות ב-1996 על רצח קולין סלמר בת ה-19.
ניסיון ההוצאה להורג החל בסביבות 20:00 שעון מקומי ביום רביעי בכלא ריברבנד בנשוויל. לפי סוכנות AP, פייק קיבלה שתי מנות פנטוברביטל, הווילון בחדר העדים נסגר פעמיים ובשלב מסוים התבקשו אנשי התקשורת לצאת.
עדה שהיה במקום תיארה את הבלבול בחדר: "צפיתי בחמש הוצאות להורג בטנסי. שום דבר היום לא היה רגיל או שגרתי כאן". לדבריה, "היא הייתה בבירור עדיין בחיים. היא בבירור עדיין נשמה". זמן קצר אחר כך יצא אמבולנס מהכלא עם סירנות.
השופט המחוזי קליפטון קורקר ציין בהחלטתו כי "צוות רפואי החל להעניק טיפול רפואי כפי שהתבקש בבקשה".
"ייתכן מאוד שתסבול מפגיעה מוחית"
בהודעה לעיתון "טנסיאן" מסר צוות ההגנה: "הלילה מדינת טנסי שוב נכשלה בביצוע הוצאה להורג חוקית. אין לנו שום הנאה מכך שצדקנו, אבל החששות שהעלתה גב' פייק התבררו כנכונים: גישה קשה לווריד, ורידים שהתפוצצו, פנטוברביטל באיכות ירודה, היעדר טיפול רפואי דחוף כשדברים משתבשים באופן בלתי נמנע, והכול תחת פרוטוקול שעדיין עטוף בסודיות".
מחלקת בתי הכלא של טנסי הודיעה שהיא עומדת מאחורי כל הפעולות שביצעה. "מחלקת בתי הכלא של טנסי פעלה לפי כל שלב בפרוטוקול ההוצאה להורג החוקי והמבוסס של המדינה, שאושר על ידי משרד התובע הכללי", אמרה הדוברת דורינדה קרטר ל"טנסיאן". "החומר שבפרוטוקול ההזרקה הקטלנית היה יעיל באופן עקבי, והפרוטוקול אינו מאפשר הליכים נוספים מעבר למה שבוצע הערב. כריסטה פייק הועברה למתקן רפואי מחוץ לכלא".
ד"ר ג'ואל זיבוט, פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אמורי, שלדבריו נשכר כמומחה רפואי מטעם ההגנה, אמר ל-BBC כי ככל הנראה רמת הפנטוברביטל בדמה של פייק לא הגיעה לרמה שגורמת לדום נשימה, ולקריסת מערכת הלב וכלי הדם. "ייתכן מאוד שבעקבות העיכוב בתחילת ההחייאה היא תסבול מפגיעה מוחית", כתב.
מאבק משפטי עד הרגע האחרון
ההוצאה להורג יצאה לפועל אחרי שבית המשפט העליון של ארה"ב ביטל ביום רביעי בבוקר עיכוב ביצוע שנתנה ערכאה נמוכה יותר. זו הייתה הפעם השנייה בתוך יומיים שהשופטים אישרו להוציא את פייק להורג. מוקדם יותר באותו יום עצרו שופטי בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז השישי את ההליך, בנימוק שהם זקוקים לזמן נוסף כדי לבחון את הטיעונים.
עורכי דינה של פייק טענו כי חבר המושבעים לא קיבל הזדמנות לשקול ראיות מקלות על ההתעללות המינית המתועדת שעברה בילדותה, לפני שגזר עליה מוות ב-1996. לדברי ההגנה, במשך שנים טענה המדינה בבית המשפט שפייק שיקרה בנוגע להתעללות, אבל בדיון שנערך לאחרונה על שיטת ההוצאה להורג הודתה המדינה שאינה חולקת על כך שפייק עברה התעללות מינית ואונס. מושל טנסי דחה השבוע את בקשת החנינה שלה.
חתכה את הקורבן שוב ושוב בסכין קצבים
פייק הייתה בת 18 כשהיא ובן זוגה דאז, טדריל שיפ, היכו, עינו והרגו את קולין סלמר בת ה-19, שאותה הכירו במחנה הכשרה תעסוקתית לבני נוער בסיכון. לפי רישומי בית המשפט, סלמר הותקפה במשך 30 עד 45 דקות: היכו אותה וחתכו אותה שוב ושוב בסכין יפנית ובסכין קצבים, ולבסוף הלמו בראשה באבן או בחתיכת אספלט. על גופה נחרט פנטגרם הפוך, סמל שמזוהה עם קבוצות שטניסטיות, כשהיא עוד בחיים. פייק הכחישה שחרטה את הסמל בעצמה.
בבקשת החנינה כתבה פייק שהתכוונה להכות את סלמר ולא להרוג אותה, אבל לא הצליחה "ללחוץ על הבלמים". "הייתי ילדה בת 18 חולת נפש", אמרה בהצהרה. "לקח לי שנים רבות אפילו להבין את חומרת מה שעשיתי, ועוד יותר מזה לקבל כמה חיים השפעתי עליהם. לקחתי את חייה של הילדה של מישהו, אחות, חברה. מבחיל אותי היום לחשוב שהייתה בי היכולת לבצע פשע כזה".
הרצח ב-1995 עורר סערה תקשורתית בנוקסוויל. לפני הרצח האשימה פייק את סלמר בכך שהעליבה אותה וניסתה לגנוב ממנה את בן זוגה. שתי שוהות אחרות במחנה העידו בהמשך שפייק התרברבה ברצח לפניו ואחריו, והראתה להן חתיכה מגולגולתה של סלמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו