מחקר אקדמאי חדש קובע: הדיווחים בעיתון הניו יורק טיימס שנגעו למלחמה ברצועת עזה מאז יום טבח 7 באוקטובר חטאו בהטיה חמורה ומתמשכת נגד ישראל, תוך טשטוש אחריותו של ארגון הטרור חמאס להסלמה והסתרת נפגעים ישראלים.
המחקר, שנערך על ידי פרופ' אידיאל פינקר מבית הספר לניהול באוניברסיטת ייל ופורסם בכתב העת האקדמי Studies in Conflict & Terrorism, בחן בזכוכית מגדלת 1,559 כתבות שפורסמו בעיתון האמריקני בין 7 באוקטובר 2023 ל-7 ביוני 2024. הניתוח המקיף של המחקר, שפורסם אתמול (ראשון) בניו יורק פוסט מעלה כי העיתון העניק באופן עקבי "אחריות כמעט בלעדית" לישראל (באשמה במלחמה), תוך מזעור חלקו של חמאס בהמשך הלחימה והעלמת מחיר הדמים ששילמה ישראל, בחיילים ובאזרחים.
"הדיווחים מתארים את מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר ואחריה את האלימות הצבאית הישראלית והאבדות הפלסטיניות, תוך השמטה כמעט מוחלטת של אבדות ישראליות לאחר מכן, נפגעים בקרב מחבלי חמאס ואלימות פלסטינית מתמשכת", כתב פינקר במימצאי המחקר.
"סבל פלסטיני - מדי יומיים; סבל ישראלי - נעלם"
אחד הנתונים המקוממים ביותר שעולים מהמחקר נוגע לאופן הצגת הפן האנושי של המלחמה. לפי החוקר, עדויות אישיות על "סבל תושבי עזה" הופיעו בעיתון בממוצע לפחות ארבעה ימים בשבוע.
פינקר טוען כי ההתנהלות של ה"טיימס" ייצרה נרטיב מעוות שבו ישראל מצטיירת כ"תוקפנית היחידה" במערכה, בעוד תושבי עזה מוצגים כ"קורבנות סבילים", ללא התייחסות למעשי הטרור הבלתי פוסקים, לירי הרקטות או לשימוש שעושה חמאס באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. מנגד, עדויות מקבילות על סבל של אזרחים וחיילים ישראלים כמעט ולא זכו לאזכור או לביטוי בדפי העיתון. הדבר גם נכון לאירועי טרור שהתרחשו בתקופת המחקר ביהודה ושומרון. לדברי החוקר, הקורבנות הישראלים הללו כמעט שלא קיבלו נפח דיווח בעיתון האמריקני המשפיע.
בניו יורק טיימס דחו בעבר את הטענות להטיה וטענו כי העיתון סוקר את המלחמה "ביסודיות ובמקצועיות רבות יותר מכל גוף תקשורת אמריקני אחר". בעיתון הוסיפו כי הם "פתוחים למחלוקות בתוכניות עבודה אך לא ישנו את הסיקור כדי לחזק עמדות מבוצרות". עם זאת, לפניית ה"ניו יורק פוסט" לקבלת תגובה לממצאי המחקר המלאים - בחרו בטיימס שלא להשיב.
עלילות דם מודרניות
המחקר שפורסם הוא רק תוספת למספר שערוריות של הניו יורק טיימס באשר לסיקור על מדינת ישראל. כזכור, באחת מעלילות הדם הגדולות ביותר שהיו נגד מדינת ישראל בעת המודרנית, פרסם הטיימס בחודש מאי האחרון מאמר בכסות "דעה" של העיתונאי ניקולס כריסטוף, בו נטען כי מדינת ישראל מבצעת כמדיניות שיטתית, פגיעות מיניות נגד פלסטינים. הכתבה של כריסטוף תיארה כי התעללות מינית הפכה ל"נוהל פעולה שגרתי" בקרב חיילי צה"ל בעזה.
הטור כלל תיאורים גרפיים קשים לקריאה: פלסטינים ש"איברי המין שלהם נמשכו או ספגו מכות קשות", גברים שנאלצו לעבור הליך רפואי של קטיעת אשכים וכן טענות על שימוש באלות מתכת כדי לאנוס עצורים.
בתגובה מסר משרד החוץ כי מדובר ב"אחת מעלילות הדם החמורות ביותר שהופיעו אי פעם בעיתונות המודרנית". בהודעה נכתב כי המאמר מציג "היפוך מציאות בלתי נתפס", שבו ישראל - שלדבריה הייתה קורבן לפשעי מין מצד חמאס בשבעה באוקטובר - מוצגת כאשמה. עוד נטען כי הפרסום הוא חלק מ"קמפיין אנטי-ישראלי שקרי ומתוזמר היטב", שמטרתו לפגוע בישראל בזירה הבינלאומית, בין היתר מול מזכ"ל האו"ם. בהמשך, ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ סער הנחו לתבוע את העיתון.
עוד קודם לכן, ביולי 2025, על כתבת שער של העיתון תחת הכותרת "צעירים, מבוגרים וחולים מורעבים למוות" על המצב ההומניטרי ברצועת עזה, הופיעה תמונה של ילד רזה בן שנה וחצי בזרועות אמו - בניסיון להראות שישראל מעריבה את עזה.
אלא שגם המקרה הזה הוכח כעלילת דם, וכשבוע לאחר הפרסום, הניו יורק טיימס נאלץ להודות שהילד בתמונה סובל ממחלת רקע קשה - ואין קשר כהוא זה להרעבה, עלילת דם בפני עצמה. עם זאת, הטיימס לא מחק את הכתבה, אלא הוסיף הבהרה בלבד, וזאת כאשר התמונה כבר שותפה בעוד כמה עיתונים גדולים כמו ב-CNN, ״גרדיאן״, ב-BBC ואפילו בצהובון הפרו ישראלי לרוב, ה״דיילי אקספרס״ הבריטי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו