גלוריה סטיינם, הסופרת, העיתונאית והפעילה הפמיניסטית המפורסמת שהפכה לאחד הסמלים הבולטים ולאחד הקולות המשפיעים ביותר של תנועת הנשים בארה״ב, ופעלה בנחישות למען זכויות נשים לאורך כל חייה, הלכה לעולמה אתמול (רביעי) בביתה בניו יורק בגיל 92.
בהודעה שפורסמה בחשבונות האינסטגרם שלה ושל הקרן שלה נמסר כי ״גלוריה הלכה לעולמה בשלווה בביתה בניו יורק, מוקפת באחדים מני רבים שאהבו אותה. קרוב למאה שנותיה עלי אדמות היו שנים שנוצלו היטב, והיא המשיכה לפעול למען שוויון עד הרגע האחרון״.
מסוף שנות ה-60 הייתה סטיינם מהפנים הבולטות של המאבק הפמיניסטי בארה״ב. ב-1971 ייסדה את Women's Action Alliance, ארגון שהוקדש למאבק בסקסיזם, ובאותה שנה ייסדה את ״מגזין Ms.״, שביקש לעסוק בסוגיות הקשורות לנשים שלא בהקשר ניהול משק הבית והטיפוח, כפי שנהגה העיתונות אז.
סטיינם הייתה מהקולות הבולטים במאבק על זכות האישה על גופה. אחד הגיליונות הראשונים של המגזין כלל עצומה שעליה חתמו עשרות נשים אמריקניות בולטות, ובהן היא עצמה, שהצהירו כי עברו הפלות וקראו להכשיר את ההליך בחוק. המאבק הגיע לשיאו בפסק הדין ״רו נגד וייד״ של בית המשפט העליון בארה״ב ב-1973, שהעניק לנשים זכות חוקתית להפלה.
ב-2022, ביטל בית המשפט העליון את הקביעה הזו.
בשנת 2013 העניק לה נשיא ארה״ב דאז ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארה״ב. ״הייתה נערה צעירה בשם גלוריה סטיינם שהגיעה לניו יורק כדי לעשות לעצמה שם כעיתונאית, ומגזינים רצו לכתוב רק כתבות כמו איך לבשל בשביל גברים בלי לבשל באמת״, אמר אובמה בטקס. ״היא הייתה ערה לכל הדרכים, הגדולות והקטנות, שבהן נשים זכו ליחס בלתי הוגן רק משום שהן נשים״.
סטיינם נולדה ב-25 במרץ 1934 בטולדו שבאוהיו, הצעירה משתי בנות. אביה היה סוחר עתיקות נודד, והמשפחה עברה ממקום למקום עד כדי כך שהיא לא למדה בבית ספר באופן סדיר עד כיתה ז׳ בערך. כשהייתה בת 11 נפרדו הוריה, והיא נשארה לגור עם אמה ולטפל בה לאחר שזו חוותה התמוטטות עצבים וסבלה מדיכאון.
החוויה הזו עיצבה את השקפתה על אי צדק חברתי ועל מוסד הנישואים, שלדעתה שלל מנשים את יכולת הבחירה ורבות מזכויות האזרח שלהן. ״כבר הייתי ההורה הקטן מאוד של ילדה גדולה מאוד, אמי. לא רציתי למצוא את עצמי מטפלת במישהו נוסף״, אמרה.
ב-1968 סייעה סטיינם להקים את ״מגזין ניו יורק״, ושם פרסמה מסה בשם ״אחרי הכוח השחור, שחרור הנשים״, שביססה את מעמדה כמנהיגה פמיניסטית בעיצומן של שנות ה-60 הסוערות. עם שיערה הבלונדיני הארוך ומשקפי הטייסים שהיו לסימן ההיכר שלה, הפכה לדמות המזוהה יותר מכל עם התנועה.
אלא שלדבריה, חייה כפעילה פמיניסטית החלו למעשה רק בשנה שלאחר מכן, כשנכחה במפגש בכנסייה בניו יורק שבו סיפרו נשים בגלוי על הפלות שעברו. סטיינם עצמה עברה הפלה בלונדון בגיל 22, בתקופה שבה ההליך היה עדיין בלתי חוקי.
ב-1971 ייסדה סטיינם את National Women's Political Caucus יחד עם חברות בית הנבחרים לשעבר בלה אבצוג ושירלי צ׳יסהולם ועם הסופרת בטי פרידן, שספרה מ-1963 ״המיסטיקה הנשית״ בישר על הגל השני של הפמיניזם. בין הארגונים הנוספים שהקימה, Coalition of Labor Union Women, Women's Media Center, Voters for Choice וקרן Ms. לנשים.
סטיינם מתחה ביקורת לא אחת על המגבלות שכופה מוסד הנישואים. ״נשים לא יהיו שוות מחוץ לבית עד שגברים יהיו שווים בתוכו״, אמרה. לא היו לה ילדים משלה, והיא נישאה בגיל 66 לאיש העסקים ופעיל הסביבה הדרום-אפריקני דיוויד בייל, אביו של השחקן כריסטיאן בייל. ״אני מקווה שזה מוכיח את מה שפמיניסטיות תמיד אמרו, שפמיניזם עניינו היכולת לבחור את מה שנכון בכל שלב בחיינו״, אמרה בהודעה על הנישואים. בייל מת מסרטן המוח ב-2003.
סטיינם המשיכה לעבוד גם בשנות ה-80 לחייה וכתבה ספרים רבים. האוטוביוגרפיה שלה, ״חיי על הדרך״, פורסמה ב-2015 והפכה לרב מכר, ושימשה בסיס לסרט ״הגלוריות״ מ-2020. היא הייתה גם נושא למחזה ״גלוריה: חיים״ מ-2018 ולסרט תיעודי של HBO מ-2011, ״גלוריה: במילים שלה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו