סגירת מעגל היסטורית בלאס וגאס: חבר המושבעים הרשיע הלילה (בין שני לשלישי) את דוויין "קיפי די" דיוויס (63) ברצח הראפר האגדי טופאק שאקור בשנת 1996. זוהי ההרשעה הראשונה והיחידה בתיק שריתק מעריצי היפ-הופ ומומחי פשע כאחד במשך קרוב לשלושה עשורים.
בתום משפט שנמשך שבועות ארוכים, נדרשו לחבר המושבעים – שכלל 16 חברים (מתוכם ארבעה ממלאי מקום) – שלוש שעות בלבד כדי להגיע להכרעה. במהלך תשעה ימי דיונים, הם שמעו עדויות מ-24 עדי תביעה ושלושה עדי הגנה. דיוויס הורשע בסעיף של רצח באמצעות נשק קטלני, מתוך כוונה לקדם ולסייע לכנופיית פשע, והוא עומד כעת בפני עונש אפשרי של מאסר עולם.
"מסע ציד" מתוכנן
בטיעוני הסיכום, שרטט התובע הראשי, בינו פאלאל, את השתלשלות האירועים באותו לילה גורלי. לטענת התביעה, לאחר שטופאק שאקור ומייסד חברת התקליטים "Death Row", מריון "שוג" נייט, הכו את אחיינו של דיוויס, אורלנדו "בייבי ליין" אנדרסון, החליט דיוויס לנקום. פאלאל טען כי דיוויס השיג אקדח ופשוט "יצא למסע ציד" אחר השניים.
התביעה הבהירה כי כדי להרשיע את דיוויס, אין חובה להוכיח שהוא זה שלחץ על ההדק; על פי החוק במדינת נבאדה, אדם המסייע לאחר לבצע רצח או מורה על כך, נושא באחריות פלילית מלאה. "השאלה מי ירה היא לא העניין כאן", אמר פאלאל למושבעים. דיוויס אחראי משום שסיפק את הנשק ונתן את ההוראה לתקוף.
פאלאל אף הדגיש כי הרצח היה מתוכנן מראש, והסתמך על עדויות לפיהן הקבוצה חיפשה את שאקור ברחובות באופן יזום, וכאשר זיהתה אותו – הרכב ביצע פניית פרסה כדי להיצמד אליו. "זו תוכנית, לא דחף רגעי", פסק התובע.
הממואר שהפליל
האתגר המרכזי של התביעה היה היעדרן המוחלט של ראיות פיזיות. סנגורו של דיוויס, מייקל סנפט, אתגר את המושבעים לאתר בדל של ראיה – צילומי אבטחה, איכוני טלפון סלולרי או כל ממצא אחר – שממקם את מרשו בלאס וגאס או בתוך הקאדילק הלבנה באותו הלילה, מלבד הצהרותיו של דיוויס עצמו. "אין להם שום דבר בתיק הזה שאומר שהאיש הזה היה כאן ב-7 בספטמבר 1996", טען סנפט כשהוא מצביע על דיוויס.
אולם, "כלי הנשק" המרכזי של התביעה היה למעשה המילים של דיוויס עצמו. במשך שנים איש לא הואשם ברצח, עד שדיוויס החל להתראיין בפומבי ולהתגאות במעורבותו, ואף פרסם ב-2019 ספר זיכרונות בשם "אגדת רחוב קומפטון" (Compton Street Legend).
בספרו ובראיונות הוא תיאר כיצד ישב בקאדילק והעביר את האקדח לאלו שישבו במושב האחורי. התובע הציג למושבעים קטע וידאו שבו דיוויס קורא לאנשים לקנות את ספרו כדי לקבל את "האמת האמיתית".
אמנם ההגנה ניסתה לטעון כי דיוויס בדה את הסיפורים רק כדי למכור ספרים ולהרוויח כסף, ואף הצביעה על הצהרת הפטור מאחריות בספר שלפיה חלק מהעובדות שונו, אך התובע דחה זאת על הסף. "זה דבר שונה לחלוטין להרוויח כסף מרצח – וזה בדיוק מה שמר דיוויס עושה", הטיח פאלאל במושבעים, והוסיף כי למרות שגרסאותיו של דיוויס התפתחו עם השנים בניסיון להגן על עצמו, "עובדות היסוד נותרו בעינן: הוא מיקם את עצמו שוב ושוב בתוך הקאדילק שממנה נורו היריות". פאלאל ציין בפני המושבעים כי אם הם מאמינים להצהרותיו של דיוויס, אין חובה לאמת אותן בראיות חיצוניות נוספות.
מלחמת הכנופיות שהובילה לטרגדיה
הרצח ב-1996 היה נקודת רתיחה ביריבות עקובה מדם בין כנופיות: ה"סאות' סייד קומפטון קריפס" שאליה השתייך דיוויס, לבין ה"מוב פירו", הכנופיה שזוהתה עם פמלייתו של שאקור. במהלך המשפט העידו עדים על היריבות הקשה הזו, שהייתה שזורה גם במלחמת חברות התקליטים "Bad Boy Records" מול "Death Row Records".
כזכור, טופאק שאקור נורה בעת שעצר ברמזור אדום בלאס וגאס, כשקאדילק לבנה נצמדה לרכבו. הוא מת מפצעיו שישה ימים לאחר מכן, בעוד "שוג" נייט שרד. מתוך ארבעת הגברים שלטענת התביעה ישבו באותה קאדילק לבנה, דוויין דיוויס הוא היחיד שנותר כיום בחיים. גם האדם שלפי התביעה סיפק את האקדח המקורי לדיוויס כבר אינו בין החיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו