שורד השבי אביתר דוד, שתועד כשהוא כחוש וחלש ונאלץ לחפור את מה שנאמר לו כי יהיה קברו, סיפר בריאיון ראשון לתקשורת הבינלאומית אתמול (רביעי) על ההרעבה המכוונת, סרטוני התעמולה והסיוטים שממשיכים לרדוף אותו מאז ששוחרר.
דוד, כיום בן 25, נחטף בגיל 22 ממסיבת הנובה במהלך מתקפת 7 באוקטובר, יחד עם חבר ילדותו גיא גלבוע דלאל. שני חברים נוספים שהיו עמם נרצחו. השניים הועברו לרצועת עזה ובילו יחד את מרבית תקופת השבי מתחת לאדמה. דוד שוחרר ב-13 באוקטובר 2025, לאחר 738 ימים, כחלק מעסקת הפסקת האש בתיווך אמריקני וכאחד מ-20 החטופים החיים האחרונים שנותרו ברצועה.
בריאיון לרשת CNN תיאר דוד את ההתמודדות עם פוסט-טראומה. "זה יכול להפתיע אותי בכל רגע. שעה אחת אני יכול להיות בסדר ושמח, וברגע הבא להיזכר במשהו מהשבי ולחוות פלאשבקים", אמר. "אני מתעורר בלילה מסיוטים, וזה משפיע עליי במשך כל היום שלאחר מכן. זה מאוד לא יציב ואקראי".
בחודשים שקדמו לצילום סרטון התעמולה של חמאס באוגוסט 2025 הוא הוחזק בתנאי הרעבה קיצונית. "מעבר למחסור באוכל ולתחושה הפיזית שאתה תמיד רעב, קיימת התחושה הנפשית שאין לך מה לאכול, ושאינך יודע אם יהיה לך אוכל בעוד שעה, מחר או בעוד יומיים", סיפר. "אין לך מושג מה עומד לקרות, ואולי תמות מרעב". המצוקה, הוסיף, גרמה ללחץ ואף לעימותים בין החטופים.
“I can hear them laughing and eating cakes and drinking tea, like there is no person that walks like next to them and looks like a skeleton. It's surreal, it was very frustrating. But this is how they are, they're very cruel." Evyatar David recounts being forced to dig his grave. https://t.co/nwOQaMvLYN pic.twitter.com/9nNWO9Srct
— Bianna Golodryga (@biannagolodryga) August 26, 2026
דוד סיפר כי שוביו השוו את מצבו הגופני לזה של גלבוע דלאל, ומשום שנראה חלש יותר, "הם החליטו שאני אהיה השחקן בסרטון". לדבריו, "הכול מבוים, אבל מבוסס על האמת - לא אכלנו במשך שלושה חודשים. כל מה שאמרתי ועשיתי שם, הם הורו לי לעשות". הוא התקשה אפילו להחזיק את האת, וכשאמר לשוביו כי הוא עומד להתמוטט, הם התעלמו ממנו.
"יכולתי לשמוע אותם צוחקים, אוכלים עוגות ושותים תה, כאילו אין לידם אדם שנראה כמו שלד", אמר. לדבריו, המחבלים נהנו ממזון, ממיזוג אוויר ומטלוויזיה. "הם אמרו לנו שאין אוכל בעזה, אבל ידענו שזה לא נכון, כי תמיד ראינו את המחבלים - הם היו שמנים ושריריים. ידענו שהם משקרים ומרעיבים אותנו".
מאז שובו מתמקד דוד בשיקום, שלדבריו הוא "מורכב מאוד". בני משפחתו וחבריו פתחו עבורו קמפיין מימון המונים, לאחר שטען כי המדינה אינה מעניקה לשורדי השבי סיוע מספק. המוזיקה, לדבריו, הפכה לאחד מכלי ההתמודדות המרכזיים שלו.
לאחרונה ניגן בגיטרה לצד אחותו בחתונת אחיו הבכור אילי. "הם ניסו להרוס את חיינו ואת חיי המשפחות שלנו, ובסופו של דבר הם לא הצליחו להרוס הכול", אמר. בחודש הבא הוא צפוי לצאת עם אחיו לסדרת הרצאות ואירועים בארצות הברית שבהם יספר על חוויותיו בשבי: "חשוב לנו להשאיר את הסיפורים שלנו בחיים. העולם צריך לדעת מה קרה ואסור לו לשכוח זאת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו