פרנסיס קליפורד סמית, שנחשב לאסיר שריצה את תקופת המאסר הארוכה ביותר בארה"ב, מת בחודש יוני בגיל 101, לאחר שישב יותר מ-70 שנה מאחורי סורג ובריח וניצל שמונה פעמים מהוצאה להורג. סמית הורשע ברצח בשנת 1950, כשהיה בן 25, אך טען לחפותו לאורך כל חייו, כך דווח לפני יומיים ברשת BBC הבריטית.
סמית נידון למוות לאחר שהורשע ברצח גרובר הארט, שומר לילה במועדון יאכטות בקונטיקט, בשנת 1949. הוא היה אחד משני גברים שנעצרו בפרשה, אך החשוד השני הגיע להסדר טיעון והעיד נגדו. בעקבות עדותו הורשע סמית ברצח מדרגה ראשונה.
אלא שבמהלך השנים התעוררו ספקות משמעותיים באשר לאשמתו ולראיות שעל בסיסן הורשע. עדים חזרו בהם מעדויותיהם, אסיר אחר הודה בהמשך ברצח, ואחד השוטרים שחקרו את סמית לאחר מעצרו העיד מאוחר יותר כי הוא מאמין בחפותו. "אני אפילו לא בטוח שהוא היה נוכח בזמן הרצח", אמר הקצין לוועדת החנינות.
סמית היה אמור להיות מוצא להורג שמונה פעמים ואף קיבל את ארוחתו האחרונה בכל אחת מהפעמים, אך בכל פעם ביצוע גזר הדין נדחה. הספקות סביב הרשעתו היו בין הגורמים שהובילו לדחיות החוזרות, וב-1954 הומר עונש המוות שלו במאסר עולם.
במהלך יותר משבעה עשורים מאחורי הסורגים יצא סמית לחופשי בשלוש הזדמנויות קצרות. ב-1967 הוא נמלט מהכלא, אך נתפס כעבור 12 ימים. בשנת 1974 הורשה לצאת לביתו בערב חג המולד ושב לכלא למחרת. שנה לאחר מכן שוחרר על תנאי ושהה מחוץ לכלא במשך כעשרה חודשים, אך נעצר שוב בגין גניבה קלה והחזקת נשק, ובכך הפר את תנאי שחרורו.
לאחר מכן דחה סמית כמה הזדמנויות נוספות להשתחרר על תנאי. רק בשנת 2020 הסכים לשחרור בפיקוח ועבר למוסד סיעודי המיועד בין היתר לקשישים הנמצאים תחת פיקוח מערכת המשפט.
במהלך שנותיו בכלא אוסבורן בקונטיקט נהג סמית להחביא כמויות גדולות של לחם בבגדיו כדי להאכיל את הציפורים. בשל כך זכה לכינוי "איש הציפורים מאוסבורן". לדברי דובר מחלקת בתי הסוהר בקונטיקט, אנשי הצוות נהגו להעלים עין משום שידעו כי מטרתו הייתה רק להאכיל את הציפורים.
סיפורו של סמית משקף גם תופעה הולכת ומתרחבת בבתי הכלא בארה"ב - הזדקנות אוכלוסיית האסירים. לפי מחקר מ-2025, מספר האסירים בני 55 ומעלה גדל בכמעט 400% בין השנים 1991 ל-2021. לשכת מפקד האוכלוסין האמריקנית צופה כי עד 2030 לפחות שליש מאוכלוסיית האסירים במדינה תהיה מעל גיל 50.
חוקרים מזהירים כי מאסר ממושך עלול להביא ל"הזדקנות מואצת", וכי מחלות כמו דמנציה עשויות להופיע אצל אסירים מוקדם משמעותית מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. מומחים קוראים להרחיב פתרונות כגון שחרור מטעמי חמלה ושחרור מוקדם של אסירים קשישים או חולים.
בשנותיו האחרונות התגורר סמית במוסד סיעודי תחת שחרור בפיקוח. דובר המוסד סיפר כי הוא מת בשנתו בחודש יוני ולאחר מכן גופתו נשרפה. "למעשה, הוא מת מזקנה", אמר. לדבריו, בני משפחתו כמעט שלא היו מעורבים בתקופה שסביב מותו, אך המוסד דאג לכך שהטיפול בו יהיה מכובד ובהתאם לרצונו.
לפי דיווחים, סמית סבל מדמנציה בסוף חייו, אף שמחלקת בתי הסוהר בקונטיקט לא אישרה זאת. "הוא היה בן 101 וחצי", אמר דובר המחלקה. "בכל הנוגע לאריכות ימים, הוא הסתדר לא רע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו