יותר גרוע ממדאני: הניצחון הדרמטי של עבדול א-סייד - והמשמעות לישראל

היילי סטיבנס הייתה אמורה להיות המועמדת הבטוחה של הדמוקרטים לסנאט מטעם מישיגן בפריימריז שהתקיימו הלילה בארה״ב. היא חברת קונגרס ותיקה, בכירה לשעבר בממשל אובמה ופוליטיקאית מיומנת מהזרם המרכזי של המפלגה, שמבטיחה לעבוד עם שני צדי המפה ובמקביל להיאבק בטראמפ. היא גם תומכת ותיקה בישראל, ומהדמוקרטיות הבודדות שלא רק מתנגדות להפסקת הסיוע הביטחוני, אלא תומכות בהגדלתו.

אך הלילה היא הפסידה בקרב צמוד במיוחד לד״ר עבדול א-סייד, רופא ואפידמיולוג, לשעבר מנהל תחום הבריאות במחוז וויין, שהגיע מעומק המחנה הפרוגרסיבי. אמנם א-סייד גבר על סטיבנס בשברי אחוזים, ולא בנוק-אאוט כפי שצפו לו הסקרים וסוכנויות ההימורים, אך ההפסד שלה מעורר דרמה פוליטית ברחבי ארה״ב כולה.

הסיפור גדול בהרבה: סיפור על השינוי וההקצנה שעוברת המפלגה הדמוקרטית, על הפיכתה של ישראל לסוגיה פוליטית פנימית שמסעירה את ארה״ב, ועלינו, שממשיכים להביט בשינוי הזה מהצד במקום לייצר קשרים דיפלומטיים משמעותיים מול האדומים והכחולים גם יחד, ובנפרד.

א-סייד ביסס את הקמפיין שלו על שתי הבטחות מרכזיות: להנגיש ביטוח בריאות ממלכתי לכולם ולהוציא את הכסף הגדול מהפוליטיקה. אבל במדינה שבה המלחמה בעזה הפכה כבר ב-2024 לסוגיה אלקטורלית, וכשכל אזרח אמריקני מעביר כדולר בחודש לסיוע ביטחוני לישראל, גם התמיכה בישראל עומדת לבחינה מחודשת.

לאורך הקמפיין א-סייד תקף את סטיבנס על ״תמיכתה ברצח העם בעזה״, התחמק מהשאלה אם הוא מכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית, והצליח להפוך את התמיכה שקיבלה מארגונים פרו-ישראליים מיתרון לנטל. לדבריו, סטיבנס היא ״בובה של הלובי הפרו-ישראלי״, ולכן תהיה גם בובה של תאגידים ומיליארדרים.

לדאבוננו, א-סייד אינו הפרוגרסיבי הראשון שמנצח בחירות תוך השמעת עמדות עוינות כלפי ישראל. קדמו לו זוהראן ממדאני בניו יורק, ובשבועות האחרונים הצטרפו למגמה גם המועמדות לקונגרס קלייר ואלדז ודריהליזה שבלייה בניו יורק ומלט קירוס בקולורדו. אלא שא-סייד הוא הראשון שעושה זאת בפריימריז כלל-מדינתיים במדינה ״סגולה״, המחולקת כמעט שווה בשווה בין דמוקרטים לרפובליקנים, ולא במחוז דמוקרטי מובהק שבו הניצחון בפריימריז מבטיח כמעט אוטומטית ניצחון בבחירות.

רבים חשבו שעמדותיו קיצוניות מדי עבור הדמוקרטים במישיגן, שנחשבים מתונים יותר מחבריהם בניו יורק או בקולורדו, אבל כל מי שהניח זאת מראש התבדה. העמדות הפרוגרסיביות כבר אינן נחלת השוליים בלבד, וגם יחס עוין לישראל כבר אינו גלולת רעל פוליטית.

לכן מדובר בניצחון גדול הרבה יותר מניצחונו של ממדאני בניו יורק. כל מועמד דמוקרטי היה מגיע לבחירות לראשות העיר כמועמד המוביל. במישיגן המתנדנדת, לעומת זאת, האלקטורט הדמוקרטי מתון ואסטרטגי יותר, ובכל זאת בחר בא-סייד.

המבחן האמיתי יגיע בנובמבר, בבחירות האמצע. א-סייד יתמודד מול הרפובליקני מייק רוג׳רס, שיעשה הכול כדי לצייר אותו כקיצוני, כאסלאמיסט וקומוניסט שמכריז מלחמה על כל מה שאמריקני. כדי לנצח, א-סייד יצטרך לגייס גם את מצביעי סטיבנס, שחלקם מודאגים בדיוק מהעמדות שהובילו אותו לניצחון.

אם יצליח ויהפוך לפרוגרסיבי הראשון שמייצג בסנאט מדינה מתנדנדת, הוא יעניק זריקת עידוד אדירה למחנה ממדאני ויוכיח שהשינוי במפלגה עמוק מכפי שנדמה. אם יפסיד, הדמוקרטים ילמדו בדרך הקשה שמה שעובד בניו יורק עלול להרחיק אותם ממדינות המפתח, ובהמשך גם מהבית הלבן.

רותם אורג-קליסקי, מומחה לפוליטיקה ומדיניות חוץ אמריקנית, מנהל עמותת LIBRAEL