ניצחונו של זוהראן ממדאני, חבר ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה (DSA) בבחירות לראשות העיר ניו יורק בנובמבר 2025 הזניק את הארגון למרכז הבמה הפוליטית. DSA, שהחל את דרכו עם כ-6,000 חברים, מונה כיום יותר מ-100 אלף והפך לכוח המסוגל להדיח מחוקקים ותיקים בפריימריז הדמוקרטיים. אלא שסיפורו מתחיל באירוניה היסטורית: חרף המצע האנטי-ישראלי החריף של הארגון כיום, מייסדו הבולט ומנהיגו המרכזי היה דווקא ציוני.
מייקל הרינגטון, סוציאל-דמוקרט ומתנגד חריף לקומוניזם הסובייטי, הקים ב-1973 את הוועדה המארגנת הסוציאליסטית הדמוקרטית (DSOC). הוא הגדיר ב-1975 את הציונות כ"תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי, התובע את זכותו להגדרה עצמית". הוא התיידד עם שמעון פרס, וכשנשאל לעיתים מהי דתו, השיב בהלצה שהוא "ציוני של תנועת העבודה".
נאום הניצחון של זוהראן ממדאני, ראש עיריית ניו יורק הנבחר // רויטרס
DSA נוסד בדטרויט ב-1982 במיזוג בין ארגונו של הרינגטון לבין "התנועה האמריקנית החדשה", שצמחה מתוך השמאל הרדיקלי של שנות השישים וכללה גם פעילים קומוניסטים לשעבר. הארגון החדש מנה כ-6,000 חברים. הוא לא פעל כמפלגה עצמאית, אלא ביקש לקדם סוציאליסטים בתוך המפלגה הדמוקרטית ולהזיז אותה שמאלה.
במשך עשרות שנים נותר DSA בשולי הפוליטיקה, אך מסעות הבחירות של ברני סנדרס ב-2016 וב-2020, ובחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ב-2016, חוללו שינוי. אלפי צעירים הצטרפו, סניפים הוקמו ברחבי ארה"ב, והארגון החל להעמיד לרשות מועמדיו צבא מתנדבים, מוקדי טלפונים ומערכי גיוס כספים ופעילות מדלת לדלת.
הפריצות הלאומיות הבולטות הגיעו עם בחירתן לבית הנבחרים של חברות DSA אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (AOC) ורשידה טליב ב-2018, ולאחר מכן עם בחירתם של מועמדי הארגון ג'מאל באומן וקורי בוש. השניים האחרונים הפסידו בפריימריז של 2024 ואיבדו בעקבותיהם את מושביהם, אך DSA המשיך לבנות בסיס בבתי מחוקקים מדינתיים ובמועצות עירוניות.
ממדאני - הצלחה בקנה מידה אחר
ב-2025 הפך ממדאני את המודל להצלחה בקנה מידה אחר. מסע הבחירות שלו שילב הבטחות פופולריות, ובהן הקפאת שכר הדירה, אוטובוסים בחינם ומעונות יום אוניברסליים, עם מערך שטח שגייס יותר מ-100 אלף מתנדבים, דפק על יותר משלושה מיליון דלתות וביצע כ-4.5 מיליון שיחות לבוחרים. DSA הגדיר זאת בתור "הניצחון האלקטורלי המשמעותי ביותר של התנועה הסוציאליסטית בארה"ב במאה האחרונה".
מאז הפך ממדאני גם לממליך. לקראת הפריימריז בניו יורק ביוני 2026 הוא תמך בשתי חברות הארגון בפריימריז הדמוקרטיים לבית הנבחרים - קלייר ולדז ודאריאליזה אווילה שבאלייה, ושתיהן ניצחו. בסך הכל ניצחו 12 מתוך 13 המועמדים שנתמכו בידי השלוחה המקומית של DSA.
במקביל, בקולורדו הדיחה מלט קירוס בת ה-29 את חברת בית הנבחרים הוותיקה דיאנה דגט, ובוושינגטון זכתה חברת DSA ג'ניס לואיס ג'ורג' בפריימריז הדמוקרטיים לראשות העיר. עם זאת, מרבית ההישגים נרשמו במחוזות דמוקרטיים עמוקים. ברמה הפדרלית, הארגון טרם הוכיח כי הוא מסוגל להפוך מחוז רפובליקני או מתנדנד.
התמיכה של DSA אינה מסתכמת בהצמדת סמל השושנה האדומה של הארגון לשמו של המועמד. המבקשים אותה נדרשים לעבור שאלונים, ראיונות והצבעות. שאלוני מועמדים פומביים בניו יורק כללו התחייבויות להזדהות כסוציאליסטים, לא לקבל תרומות מתאגידים, יזמי נדל"ן וגורמי אכיפת חוק, לתמוך בעתיד במועמדי DSA ולגבש את המצע בתיאום עם הארגון. לאחר הבחירה הם מצופים להצטרף למסגרת המשותפת של נבחרי הציבור הסוציאליסטים ולהשתתף בקבלת החלטות קולקטיבית.
תמיכה בחרם על ישראל
בכל הנוגע לישראל, המבחן ברור עוד יותר. ארבעה עשורים לאחר הקמת ה-DSA, הארגון שהרינגטון סייע להקים מגדיר את הציונות כפרויקט "גזעני, אימפריאליסטי ומתנחלי-קולוניאליסטי".
החלטה שאומצה בוועידת DSA ב-2025 מחייבת את כל המועמדים הנתמכים בידי ההנהגה הארצית או אחד הסניפים לתמוך בקמפיין החרם על ישראל ולהימנע מקשר עם ממשלת ישראל ועם גופים המוגדרים "שדולות ציוניות", בהם איפא"ק, אך גם מקבילו הפרוגרסיבי ג'יי סטריט, שידוע בעמדות ביקורתיות כלפי ממשלת ישראל, אך תומך בפתרון שתי המדינות ומתנגד ל-BDS. מועמד שאינו מתחייב לדרישות אלה אינו זכאי לתמיכה.
ההחלטה אימצה גם עקרונות הכוללים את "זכות ההתנגדות", זכות הפלסטינים להגדרה עצמית, הכרה בירושלים כבירת פלסטין וזכות הפליטים לשוב למולדתם "מהנהר ועד הים". חבר המתנגד בעקביות ובפומבי ל-BDS, מצהיר כי "לישראל יש זכות להגן על עצמה" או משווה בין אנטי-ציונות לאנטישמיות עלול לעמוד בפני הליך הרחקה.
אך גם לפני ההחלטה, הקו הזה בא לידי ביטוי לאחר טבח 7 באוקטובר. DSA הביע סולידריות עם פלסטין וקבע כי האירועים היו "תוצאה ישירה של משטר האפרטהייד הישראלי". ההודעה גינתה הרג אזרחים, אך לא הזכירה את חמאס בשמו. בעקבות תגובת הארגון פרש ההיסטוריון מוריס איסרמן, חבר מייסד שהיה בו 41 שנה, וכינה אותה "פשיטת רגל פוליטית ומוסרית".
הארגון אף הסיר ב-2024 את תמיכתו הארצית באוקסיו-קורטז, אף שהסניף בניו יורק המשיך לתמוך בה. בין הנימוקים היו תמיכתה בהחלטה הקושרת בין הכחשת זכותה של ישראל להתקיים לאנטישמיות והבעת תמיכה בכיפת ברזל. תוכנית הפעולה העדכנית של DSA דורשת להפסיק את כל הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל, להכיר ב"זכות הפלסטינים להתנגד לכיבוש צבאי" ולהקים "פלסטין חופשית שבירתה ירושלים".
קומוניזם, והפסקת הסנקציות על איראן
במקביל, הגבול ההיסטורי בין DSA לקומוניזם היטשטש. בתוך הארגון פועלות סיעות המגדירות את עצמן מרקסיסטיות-לניניסטיות ומהפכניות. סיעת "רד סטאר", לדוגמה, מצהירה כי מטרתה היא להפיל את הקפיטליזם ובסופו של דבר להמשיל קומוניזם. אחת מצמד יושבי הראש הארציים, מייגן רומר, חברה בסיעה, פרסמה מאמר שכותרתו "אנחנו לא מגנים את חמאס, וגם אתם לא צריכים". DSA שיגר גם משלחות רשמיות לקובה ב-2023 וב-2025. במסגרתן התארחו חברי הארגון בידי המפלגה הקומוניסטית השלטת ונפגשה עם משרדי ממשלה וארגונים המזוהים עם המשטר. המצע הרשמי של DSA קורא גם להפסיק את הסנקציות ואת "הלוחמה הכלכלית" נגד קובה, ונצואלה ואיראן.
DSA אינו מפלגה עצמאית, וגם אינו שולט עדיין בממסד הדמוקרטי. כוחו נובע מיכולתו לרכז פעילים אידיאולוגיים וממושמעים במרוצים שבהם שיעור ההצבעה נמוך. יחד עם זאת, ממדאני הוכיח כי המסר הסוציאליסטי יכול להימכר לציבור הרחב כשהוא עטוף במאבק ביוקר המחיה. כעת מנסה הארגון להפוך את הניצחון העירוני לתנופה ארצית - ובכירי המפלגה הדמוקרטית כבר אינם יכולים להתייחס אליו כתופעת שוליים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו