בכירים לשעבר בממשל ביידן מאשימים את ראש הממשלה בנימין נתניהו כי תמרן את הבית הלבן וניצל את התמיכה האמריקנית - וחושפים בדיווח נרחב במגזין ״ניו יורקר״ כיצד הממשל לדבריהם נמנע מהפעלת לחץ ממשי על ישראל, גם כשבכיריו האמינו שהיא חוצה קווים אדומים.
״אומר את זה בצורה הישרה ביותר: היינו צריכים להפעיל יותר לחץ על ישראל כדי שתנקוט גישה שונה״, הודה היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג׳ייק סאליבן, אחד מקולות מרכזיים בתחקיר שבו יועציו הקרובים של הנשיא לשעבר תוקפים את ממשלת נתניהו.
בין הבכירים שהתראיינו לתחקיר נמנים סאליבן, סגנו ג׳ון פיינר, מזכיר המדינה לשעבר אנתוני בלינקן, מזכיר ההגנה לשעבר לויד אוסטין ופיליפ גורדון, שכיהן כיועץ לביטחון לאומי של סגנית הנשיא דאז קמלה האריס. לדברי גורדון, התמיכה הפומבית הבלתי מסויגת בישראל יצרה ״סיכון מוסרי״ שעודד את נתניהו לנסות להרחיב את העימות בעזה למלחמה אזורית. סאליבן הוסיף כי בבית הלבן העלו שוב ושוב אפשרויות לעכב משלוחי נשק, אך ביידן דחה בכל פעם את ההחלטה, מתוך תחושה חוזרת שעסקה לשחרור החטופים והפסקת אש קרובה.
מזכיר ההגנה לויד אוסטין השווה בשיחות סגורות את נתניהו למהמר ש״משחק עם הכסף של הבית״, מתוך ידיעה שארה״ב היא שתשלם בסוף את המחיר, ולפי התחקיר גם הזהיר כי פגיעה מיותרת באזרחים ״יוצרת עוד מחבלים״. גורדון תיאר תסכול דומה: ״יכולנו לייעץ להם בתקיפות, וביידן עשה זאת מול ביבי שוב ושוב - 'לעזאזל, קחו את הניצחון ואל תגררו אותנו למלחמה נוספת'. אבל הישראלים ידעו שבסוף נגן עליהם״.
שורשי גישת ״אין אור יום״ - קרי, הימנעות מהצגת פערים גלויים בין ארה״ב לישראל (״Daylight״) - נטועים לפי התחקיר עוד לפני המלחמה. במאי 2021, בסבב לחימה מול חמאס, בחר ביידן להביע פומבית תמיכה בלבד בתגובה הישראלית, ובבית הלבן התהדרו בדיעבד באסטרטגיה ל״חבק את ביבי״ - שלטענתם סיימה את הלחימה בתוך 11 יום, מהר יותר מהלחץ הפומבי שהפעיל הנשיא לשעבר ברק אובמה ב-2014. הלקח שהופק, לפי בכיר בבית הלבן, היה ש״פער גלוי בין ארה״ב לישראל עלול דווקא להזיק״.
בלינקן גער בדרמר: "לא רוצה לשמוע יותר"
לאורך התחקיר מאשימים הבכירים לשעבר את נתניהו בתמרון דיפלומטי מתמשך של הממשל. לדבריהם, נתניהו ושליחו השר רון דרמר הבטיחו שוב ושוב כי הלחימה תסתיים ״עוד שבועיים בלבד״, הבטחה שחזרה על עצמה עד שבלינקן, לפי התחקיר, גער בדרמר: ״אני לא רוצה לשמוע יותר את הביטוי 'עוד שבועיים'!״. דרמר, כך נטען, השיב בבדיחות שמעתה יאמר ״fortnight״, מילה נרדפת לשבועיים. פיינר מצדו אמר כי בדיעבד ברור שהישראלים פשוט לא אמרו לאמריקנים את האמת על התוכניות ולוחות הזמנים שלהם.
גורם בכיר לשעבר בבית הלבן אמר ל״ניו יורקר״ כי חיסול מזכ״ל חיזבאללה חסן נסראללה בספטמבר 2024 גרם לביידן לחוש ״מושפל״. נתניהו הורה על החיסול בלי כל התרעה מוקדמת לארה"ב, יומיים בלבד אחרי שארה״ב וכמה מבעלות בריתה קראו בפומבי להפסקת אש בת שלושה שבועות מול הארגון. אף שבכך הכשיל כביכול נתניהו את היוזמה הדיפלומטית של הבית הלבן, בממשל נמנעו מלמתוח עליו ביקורת פומבית, וארה״ב נאלצה שוב להתייצב לצד ישראל ולשאת בתוצאות מול תגובת הנגד.
לטענת הבכירים, נתניהו סיכל במכוון גם עסקאות לשחרור החטופים. לפי גורם בכיר לשעבר בבית הלבן, נתניהו הציב דרישות חדשות שידע כי חמאס ידחה, ובהן שמירת שליטה ישראלית על ציר מרכזי ברצועת עזה ועל ציר פילדלפי בגבול עם מצרים, ובהמשך חיסלה ישראל את בכיר חמאס איסמעיל הנייה, שהוביל את המשא ומתן בקטאר, ואת מוחמד דף. ״ביבי שיחק עם כולנו משחקים״, אמר אותו גורם.
זווית נוספת שנחשפת בתחקיר נוגעת לנאום שביידן תכנן לשאת ישירות אל הציבור הישראלי - אותו מתארים בתחקיר ככזה האמור להציג ״אהבה קשוחה״ - מעל ראשו של נתניהו. לפי הדיווח, בעידודם של בלינקן וסאליבן התכוון הנשיא לומר לישראלים כי החתירה ל״ניצחון מוחלט״ תבודד את ישראל, תפגע בחפים מפשע ולא תחזיר את החטופים. ואולם נתניהו ודרמר, ככל הנראה לאחר שהבינו מה מתוכנן, הודיעו לבית הלבן כי ישראל שוקלת ברצינות מתווה מדורג להפסקת אש ולשחרור חטופים. בעקבות זאת ביטל ביידן את הנאום המקורי והפך אותו לנאום שקורא לישראל לקבל את העסקה שעל השולחן.
יועצו הבכיר של ביידן, עמוס הוכשטיין, סיכם את חוסר האונים של הממשל מול נתניהו: ״ניסינו, אבל בדיעבד לא היה לנו סיכוי להצליח, כי נתניהו לא דיבר אלינו, הוא דיבר לקהל שלו״.
התחקיר מתאר את הפער בין הגישה האמריקנית לישראלית באמצעות אנקדוטה מתחילת המלחמה. בפגישה עם מקגרק, שדחף לתקיפות מדויקות במקום פלישה קרקעית, התעקש בני גנץ כי צה״ל חייב להיכנס לעזה מיד, הן כדי לחסל את חמאס והן כדי להרתיע אויבים אחרים.
על פיסת נייר, לפי התחקיר, שרטט גנץ כיצד תיראה הרצועה לאחר המבצע: מחולקת לגזרות על ידי ציר בשליטה ישראלית ומוקפת בטבעת כוחות צה״ל, כך ש״כל מי שיביט לתוך עזה יראה גב של חיילים ישראלים״. הכתב מציין כי נתניהו ובכירים ישראלים אחרים נמנעו לרוב מהגדרת יעדים כה מפורשים, אך צה״ל אכן מחזיק היום בעמדות אלה ואף למעלה מכך.
ההרס בעזה: "מה לעזאזל הם עושים?״
לפי התחקיר, כבר בשבועות הראשונים ללחימה החל בלינקן לחוש אי-נוחות נוכח היקף ההרס בעזה. הוא פנה בחרדה לצוותו ושאל כיצד ישראל יכולה להצדיק דרגות הרס כה נרחבות, בשעה שמטוסים ישראליים ביצעו לפי הדיווח עד 800 תקיפות ביום בצפון הרצועה.
גורמים בממשל טענו כי לא ייתכן שישראל זיהתה בקצב כזה כל כך הרבה מטרות צבאיות לגיטימיות, כמו פתחי מנהרות, משגרי רקטות ובכירי חמאס, ולא הייתה יכולה לבחון האם הערך הצבאי של תקיפת המטרות מצדיק את הסיכון לאזרחים ולתשתיות אזרחיות. בכיר במחלקת המדינה שיחזר את הזעזוע: ״כולנו היינו בהלם מאיך שזה נראה, ושאלנו את עצמנו: 'מה לעזאזל הם עושים?'״.
נקודת מפנה בלחץ האמריקני הגיעה באפריל 2024, כשתקיפת כטב״מים ישראלית הרגה שבעה עובדי סיוע בשיירה של ארגון ״וורלד סנטרל קיטשן״, שאותו ייסד השף הנודע חוסה אנדרס, ידידו של ביידן. בהרוגים היו גם אזרחי מדינות מערביות. ביידן, שיצא מדעתו, הזהיר לראשונה כי המשך התמיכה האמריקנית ייקבע לפי ״צעדים קונקרטיים ומדידים״ שתנקוט ישראל לצמצום הפגיעה באזרחים.
התחקיר עוסק בהרחבה גם בשאלה מדוע ביידן המשיך לספק לישראל נשק חרף ההסתייגויות הפנימיות. לפי הדיווח, לקראת המבצע ברפיח עיכב הממשל בשלב מסוים משלוח של אלפי פצצות כבדות מתוך חשש מפעולה צבאית בעיר הצפופה באזרחים. אך גם הצעד הזה, כך נטען, ננקט לסירוגין ומעולם לא הבשיל למנוף לחץ עקבי.
במקביל, לפי התחקיר, ניסחו משפטני הממשל דוח מפותל ומזוגזג שאיפשר להמשיך את זרימת הנשק, חרף קביעה של גורמי מודיעין ומחלקת המדינה כי ״סביר להעריך״ שישראל השתמשה בנשק אמריקני באופן שאינו עולה בקנה אחד עם דיני הלחימה. לפי אחד מהמשפטנים שצוטטו, הבכירים ביקשו הוכחה חד-משמעית לפשע מלחמה, ומשזו לא נמצאה, פירשו את העמימות כאישור להמשיך. בכיר בבית הלבן סיכם את גישת הנשיא: הוא ״רצה להמשיך אלא אם יאמרו לו 'אתה לא יכול', ולא אמרו לו זאת״.
20 תנאים ב-30 ימים
עם זאת, התחקיר מגלה כי בתוך הממשל עצמו לא הייתה תמימות דעים. במסגרת הדוח שהכין בלינקן ב-2024 על התנהלות ישראל, כמה גורמים במחלקת המדינה טענו כי ישראל ככל הנראה הפרה את דיני הלחימה - אך אחרים חלקו עליהם. השגריר האמריקני בישראל דאז ג'ייקוב לו, שנחשב למגן המרכזי של ישראל בתוך הממשל, טען כי ישראל עומדת בדרישות החוק, והלשכה המדינית-צבאית במחלקת המדינה שאחראית על מכירות הנשק קבעה כי ישראל לא ביצעה הפרות בנשק אמריקני.
בתחקיר נחשף גם מכתב חסוי ששיגרה נשיאת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, מירג'אנה ספוליאריץ', לביידן במרץ 2024. במכתב, לפי הדיווח, התריעה ספוליאריץ' כי ישראל חוסמת ביקורים אצל עצירים פלסטינים מעזה ומיהודה ושומרון באופן שמציב אותה, לטענתה, בשורה אחת עם מדינות מנודות כמו צפון קוריאה ואריתריאה. ״האופן שבו ישראל מנהלת את הלחימה אינו עולה בקנה אחד״ עם דיני הלחימה, כתבה.
ספוליאריץ' קראה לביידן לעכב נשק שעלול לשמש באזורים צפופים באוכלוסייה, וטענה כי ישראל מפעילה עקרונות מסוימים של אמנות ז'נבה לא כדי להגן על אזרחים אלא כדי ״להצדיק מוות והרס״. היא הזהירה כי כישלון בשמירה על ״אמות מידה בסיסיות של אנושיות״ יהיה ״תבוסה מוסרית שהדורות הבאים לא יסלחו לנו על שלא מנענו״.
כשנה לאחר מכן, באוקטובר 2024, שיגרו אוסטין ובלינקן מכתב נוסף לשר הביטחון יואב גלנט ולדרמר, ובו דרשו כי בתוך 30 יום תעמוד ישראל בכ-20 תנאים, בהם חידוש ביקורי הצלב האדום אצל עצירים, שאם לא כן ייפגע הסיוע האמריקני. גם מכתב זה הודלף לאתר ״אקסיוס״ יומיים לאחר מכן. לפי התחקיר, המכתב אכן הביא את ישראל להגדיל שוב באופן ניכר את היקף הסיוע שהוכנס לעזה.
"עקירה מכוונת ו"הרעבת אזרחים"
לפי הדיווח, לקראת סוף כהונת ביידן התמקדה חקירה אמריקנית לפי ״חוקי ליהי״, האוסרים סיוע ליחידות צבא החשודות בהפרות זכויות אדם, בבסיס שדה תימן, על רקע טענות להתעללות בעצירים פלסטינים. תהליך זה הבשיל למסמך שהיה על בלינקן לחתום עליו וקוטע את הסיוע האמריקני לבסיס, אך לפי דבריו בתחקיר הוא נמנע מכך מפני שהאמין שוב כי הממשל ״על סף הפסקת אש״ שלא רצה לסכן.
השגריר הישראלי דאז מייקל הרצוג הפציר בו אף הוא שלא להטיל את הסנקציות, והבטיח כי כתבי האישום בפרשת שדה תימן בדרך. בלינקן סיים את כהונתו בלי לחתום, וכתבי האישום בסופו של דבר בוטלו.
לאחר שביידן הפסיד בבחירות הפיצה קבוצת עבודה של משפטני הממשל נייר עמדה חריף. במסמך נכתב, בין היתר, כי לנוכח ההרס הנרחב בעזה וההערכה שחמאס נהרס ככוח מבצעי, ״איננו רואים הכרח צבאי ברור בהמשך הפעולות״. תחת הכותרת ״עקירה בכפייה״ ציינו המשפטנים כי העקירה ״נראית יותר ויותר מכוונת״, ותחת ״הרעבת אזרחים״ הביעו ״חשש כבד״ מפני ״הרעבה מכוונת של אזרחים כדי להניסם מהאזור״. הם הוסיפו כי הפגיעה באזרחים נראית יותר ויותר ״מכוונת״, וכי הם ״מתקשים להבין את ההכרח הצבאי בתקיפות שגרמו לכזה מספר גבוה של נפגעים אזרחיים״. לנוכח העובדה שהממשל היה בשלהי ימיו, לא הייתה לו השפעה משמעותית.
התחקיר קושר בין המלחמה בעזה לבין העימות שהתפתח מול איראן. לפי הדיווח, שיקולים הנוגעים לאיראן הנחו את ביידן לאורך כל המערכה במזרח התיכון: הנשיא חשש שכל פער גלוי בין ארה״ב לישראל, כל סימן ללחץ אמריקני פומבי, עלול להזמין תקיפה של איראן או של חיזבאללה ולגרור את ארה״ב למלחמה אזורית. בכירים לשעבר תיארו את המערכה מול איראן כ״המשך״ של הלחימה בעזה.
עם זאת, בכירים לשעבר ציינו בגאווה כי ממשל ביידן היה הראשון להטיל סנקציות על מתנחלים אלימים ביהודה ושומרון לאחר ה-7 באוקטובר.
התחקיר חושף גם תוכניות שממשל ביידן גיבש עם כניסתו לתפקיד אך מעולם לא מימש, ובהן החזרת מדיניות אמריקנית ותיקה שלפיה ההתנחלויות ביהודה ושומרון מנוגדות לדין הבינלאומי, חיוב בסימון מוצרים מיהודה ושומרון בנפרד ממוצרים ישראליים, ופתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקנית בירושלים ששימשה כנציגות לפלסטינים. לפי הכתב, התוכניות - שלא פורסמו עד כה - נגנזו בין היתר בשל החשש מהתנגדות ישראלית.
קול בולט שחלק על הקו הזה היה של ברט מקגרק, מהיועצים הבכירים והנצים בממשל ביידן, שסירב להתראיין לתחקיר. מקורבים אמרו כי לשיטתו דווקא הלחץ הפומבי המוגבל שהפעיל הממשל על ישראל להגן על אזרחים הוא שהאריך את המלחמה. במאמר דעה שפרסם ב״וושינגטון פוסט״ טען מקגרק כי חמאס שחרר בסופו של דבר את החטופים משום שישראל מוטטה את כוחותיו, ובזמן שהמהלומות של ארה״ב וישראל ברחבי המזרח התיכון שיתקו את איראן ואת שלוחיה והותירו את חמאס מבודד, בלי יכולת להישען עוד על מלחמה רב-זירתית. חרף המחיר הכבד, כתב, ״לא היה קיצור דרך״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו