מותו של לינדזי גרהאם הוא בשורה משמחת לרעים בעולם

גם אם לינדזי גרהאם לא הורעל (ונכון לעכשיו אף גורם מוסמך אפילו לא רומז לאפשרות כזו), ברור שמותו הוא בשורה משמחת מאוד לשחקנים הרעים של העולם. לא במקרה האיראנים חגגו אתמול את הסתלקותו הפתאומית.

כל חייו הציבוריים של גרהאם הוקדשו למאבק בגורמים שמפזרים רוע ואלימות בעולם. בשורש הדברים, זה מה שהניע אותו להיאבק בנחישות, בחכמה ובהתמדה שאין שנייה לה, ברפובליקה האסלאמית של איראן, ובמשטרו הדיקטטורי של ולדימיר פוטין.

כי באמת ובתמים שיש הרבה סנטורים שתומכים בישראל, מאמינים בצדקת דרכה של אמריקה, וזועמים על איראן ורוסיה. אך מכולם, רק גרהאם הפך את האמונה היוקדת הזו למסע חיים מתמשך, שתמורה פוליטית אפילו לא הייתה בצדו.

לכן הפך לאחד הסנאטורים המשפיעים והקרובים לטראמפ. לכן גם יריבים פוליטיים הקשיבו בקשב רב ובכבוד לדבריו. הם ידעו שהוא לא רק משחק פוליטיקה, אלא חותר באמת ובתמים לשנות דברים במציאות, כך שזו תהיה טובה יותר.

אחד הדברים המדהימים בשיחות עם גרהאם, גם במשרדו בוושינגטון, וגם בביקוריו התכופים בארץ, היו ההבנה החדה כתער של האזור. לנו בישראל נראה מובן מאליו שכל העולם מבין את המתרחש באזורנו. האמת הפוכה. בדרך כלל, גם תומכים, ולבטח יריבים, לא מסוגלים לקלוט מהצד השני של העולם את דקויות האירועים בארץ ובסביבתה. לינדזי הצליח בכך, בחריפות מחשבה מרשימה כשלעצמה.

הפיקחות הזו, והמסירות הזו, הפכו אותו לנץ הטורף ביותר נגד איראן בסנאט האמריקני, ולנשר שהגן על מדינת היהודים בפריסת כנפיים רחבה מכל עמיתיו. בשלוש השנים האחרונות, כשכל כך הרבה תומכי ישראל באמריקה התרחקו מאתנו בלחץ המטורפים מימין ומשמאל, לינדזי עמד איתן כחומה בצורה.

על רצפת הסנאט, בתקשורת האמריקנית, ברשתות החברתיות ובמסעותיו בעולם הוא דיבר בזכותנו. היחלשות תדמיתה של ישראל בשנים האחרונות העציבה אותו.

בראיון האחרון שהעניק ל"היום", לפני פחות משנה, לא היסס לצאת נגד הזרמים האנטי ישראליים במפלגתו. במקום לשתוק אל מול הקולות העוינים מימין, גרהאם אמר כי "יש תנועה במפלגה הרפובליקנית שלא ראינו קודם לכן, שעוינת בגלוי את ישראל. יש אנשים במפלגה הרפובליקנית שטוענים שהקשר של אמריקה לישראל מחליש אותנו, ושיש לנו יותר בעיות ממנה. הם טועים.

"אין לנו חברה טובה יותר בעולם מאשר ישראל כמו אמריקה. אתם אי של דמוקרטיה, מוקפת בהרבה בעיות. לא היינו יכולים להחליף את מה שאתם עושים באזור, גם אם היה לנו את כל הכסף בעולם. העבודה שהמוסד, ושב"כ וצה"ל עושים עם קהילת המודיעין שלנו ועם הצבא שלנו, עושים אותנו בטוחים יותר".

איפה ישנם עוד אנשים שידברו כך?

הפעם האחת והיחידה שמתח עלינו ביקורת מרומזת, היתה כאשר נתניהו הודיע על הפסקת הסיוע האמריקני לישראל. הוא ראה בכך צעד של התרחקות בין וושינגטון וירושלים, וזה הכעיס אותו.

זה לא אומר שהסכים עם כל דבר. כך למשל, על אף קשריו ההדוקים עם נתניהו, גרהאם חשב מאחורי הקלעים שמדיניותו מול ערביי יו"ש ועזה שגויה. גם לאחר 7 באוקטובר גרהאם היה משוכנע שישראל צריכה לחתור למדינה פלסטינית.

אך בהיותו פוליטיקאי אחראי וחכם, הוא הבין שהחצנת המחלוקת בעניין תפגע בישראל, באמריקה ובקשר ביניהן. לכן בחר את הדברים האלה לומר מחוץ למיקרופון.

מותו הפתאומי של גרהאם הותיר אותי ואת כל מי שהכיר אותו בתדהמה מוחלטת. זו לא תהיה הגזמה לומר, שהעולם הוא מקום פחות טוב בלעדיו.