המשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן נמשך, אך בשלב זה נראה כי הגיע למבוי סתום. במקביל, דיווחים אחרונים מלמדים כי איראן הקפיאה את המגעים עם וושינגטון בעקבות התקיפות הישראליות בלבנון, אך שעות ספורות לאחר מכן הודיע הנשיא דונלד טראמפ כי השיחות ממשיכות ב"קצב מהיר". לנוכח חוסר הוודאות סביב המשך המגעים, שאלות מרכזיות נותרות פתוחות באשר לתוכנו של מזכר ההבנות (MOU) המתגבש בין הצדדים ולהשלכותיו האסטרטגיות ארוכות הטווח, ובמיוחד מבחינתה של ישראל.
טראמפ מאשר שכינה את נתניהו "משוגע", אך טוען: "אנחנו עובדים טוב יחד" // New York Post
על פי הדיווחים העדכניים, ההסכם המסתמן כולל שחרור סכומים משמעותיים מכספי איראן המוחזקים בחשבונות בנק בינלאומיים, לצד הסרת המצור הימי שהטיל הצי האמריקאי על נמלים איראניים. בתמורה, איראן תפתח באופן מלא את מצר הורמוז לתקופה של 60 יום. במהלך תקופה זו צפויות וושינגטון וטהרן להמשיך במשא ומתן על הסוגיות הגרעיניות המרכזיות. בין היתר, השיחות יתמקדו בעתיד מלאי האורניום המועשר של איראן ובדרכים להבטיח את השגת יעדו המוצהר של טראמפ - מניעת יכולתה של איראן להשיג נשק גרעיני.
פתרון מהיר, אך לא בהכרח קבוע
עם זאת, עדיין קיימת בעיה מהותית. גישה הדרגתית זו משקפת את העדפתו של טראמפ להשיג הישג מדיני מהיר ומוחשי, גם אם אינו פותר את שורש הבעיה. אין כל ערובה לכך שהסוגיות המרכזיות שנדחו לשלבים מאוחרים יותר אכן ייפתרו. יתרה מכך, אם תושג רגיעה ממושכת, עלול להיות קשה מבחינה פוליטית ואסטרטגית לחדש את הלחץ או את העימות במטרה לכפות על איראן ויתורים נוספים.
גישתו הנוכחית של טראמפ מזכירה במידה רבה את ההסכם שסיים את המלחמה בעזה באוקטובר אשתקד, אשר התבסס על תוכנית השלום האמריקאית בת 20 הסעיפים. גם במקרה של עזה ביקשה וושינגטון להשיג הפסקת אש מיידית ולדחות את הסוגיות האסטרטגיות המורכבות ביותר לשלבים מאוחרים יותר של המשא ומתן.
אולם, כפי שממחיש התקדים של עזה, השגת הסכם ראשוני אינה מבטיחה את יישומם של השלבים הבאים. אף שהוכרז על מעבר לשלב ב', יישומו נותר חלקי ותקוע, ובעיקר לא הושגה התקדמות ממשית בסוגיית פירוק חמאס מנשקו וחיסול יכולותיו הצבאיות.
דוגמאות נוספות מחזקות את הספקות הללו. הצהרותיו השאפתניות של טראמפ בדבר סיום המלחמה בין רוסיה לאוקראינה בתוך יום אחד, לצד המאמצים האינטנסיביים שהשקיע הממשל לקידום הסדר בין הצדדים, לא הצליחו להביא לפריצת דרך. להפך, המשא ומתן נקלע למבוי סתום, ובתקופה האחרונה אף ניכרו סימנים לנסיגה אמריקאית ממעורבות פעילה בתהליך.
עובדות אלה מעלות סימני שאלה באשר ליכולתה של מסגרת מדורגת דומה מול איראן להשיג את יעדיה המוצהרים בסוגיה החשובה מכולן - תוכנית הגרעין - במיוחד לנוכח העובדה שאיראן עדיין מסרבת לשנות את עמדתה בנוגע לזכותה להעשיר אורניום על אדמתה, גם לאחר המתקפה המשולבת של ארצות הברית וישראל.
תמונת ניצחון, גם ללא חזון אסטרטגי ותוכנית ארוכת טווח
כל אלה מצביעים על בעיה יסודית בגישתו של טראמפ. שאיפתו להשיג הישגים מהירים ותמונות ניצחון פוליטיות, ללא חזון אסטרטגי ארוך טווח ותוכנית סדורה ליישום היעדים שהוצבו, יוצרת בעיית קיימות מובנית. כתוצאה מכך, גם אם יושג הסכם זמני עם איראן, קיים חשש ממשי כי הוא לא יוכל להתפתח להסדר יציב ובר-קיימא, ובכך יפגע בסיכויים להשגת פתרון ארוך טווח לסוגיית הגרעין האיראנית.
במהלך 60 הימים שלאחר ההכרזה על ההסכמות אמורות וושינגטון וטהרן לדון בעתיד מלאי האורניום המועשר של איראן, בדרכי סילוקו ובמגבלות שיוטלו על יכולות ההעשרה שלה. אולם בשלב זה אין כל ערובה לכך שהשיחות אכן יניבו הסכם מחייב, ובוודאי שאין ודאות כי ארצות הברית תצליח להבטיח את הוצאת החומר המועשר מאיראן או את פירוק יכולות ההעשרה שלה.
הדילמה האסטרטגית העומדת בפני ארצות הברית נובעת מכך שהאיום האיראני על חופש השיט במפרץ הפרסי ובמצר הורמוז יוצר נזק מיידי, מוחשי ורחב היקף לכלכלה העולמית. השפעתו של איום זה על שוקי האנרגיה, על הסחר הבינלאומי ועל שרשראות האספקה הגלובליות גדולה ומיידית בהרבה מכל איום פוטנציאלי הנשקף מתוכנית הגרעין עצמה.
בעוד שהתוכנית הגרעינית נתפסת כאיום אסטרטגי ארוך טווח, סגירת מצר הורמוז מסוגלת בתוך ימים ספורים לזעזע את מחירי האנרגיה, לשבש את פעילות הסחר העולמי ולהכניס את הכלכלה הבינלאומית למצב של אי-יציבות חריפה.
כל זאת, לצד השימוש חסר התקדים בעתודות הנפט האסטרטגיות של ארצות הברית וסין. שחרור העתודות בשתי המדינות הצליח, לפחות עד כה, לבלום זינוק חד אף יותר במחירי הנפט, אם כי הוא מעלה גם שאלות באשר לאפשרות של תיאום בין וושינגטון לבייג'ינג בנושא.
מעבר לכך, צעדים אלה אינם יכולים להוות פתרון ארוך טווח. בכירים בחברות האנרגיה שברון ואקסון מוביל כבר הזהירו כי מחירי הנפט עלולים לשוב ולעלות בחודשים הקרובים, במיוחד אם המתיחות באזור תימשך או אם היצע הנפט העולמי יוסיף להיפגע.
מנקודת מבט זו, ההסכם המתגבש אינו פותר את העימות בין ישראל, ארצות הברית ואיראן, אלא רק דוחה אותו. רצונו של טראמפ להציג תמונת ניצחון ולהימנע ממשבר כלכלי עולמי נוסף עשוי להוביל להסדר זמני בלבד, אשר יקנה לשני הצדדים מרחב נשימה מוגבל.
מבחינת ישראל, המשמעות היא שסיום זמני של משבר הורמוז אינו שקול להסרת האיום האיראני. להפך, הוא עלול להפחית את הלחץ הבינלאומי על טהרן דווקא לפני שהושגה הכרעה בסוגיית החומר המועשר ותשתיות ההעשרה.
כל עוד המשטר האיראני שומר על חלק ניכר מהישגיו האסטרטגיים ועל מרכיבי תוכנית הגרעין שלו, הסוגיות המרכזיות שהובילו לעימות הנוכחי יישארו בעינן.
התוצאה היא שההסכם המסתמן עשוי להעניק הפוגה זמנית בלבד, אך אינו מספק פתרון בר-קיימא. במקום לסיים את המשבר, הוא עלול לאפשר לטראמפ להכריז על ניצחון, ובפועל לדחות את העימות הבא - שיתפרץ מחדש כאשר יתברר שהסוגיות הגרעיניות והאזוריות המרכזיות נותרו ללא פתרון.
ד"ר ג'סי ויינברג הוא חוקר בתוכנית ארצות הברית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו