המלחמה הבאה של טראמפ? האויבת המיתולוגית של ארה״ב "מוכנה ליפול"

הוואנה, בירת קובה, ידועה בבנייה הקולוניאלית המרשימה והמוזנחת שלה, במכוניות משנות ה-50 שעדיין נוסעות ברחובותיה ובפוסטרים גדולים של הגיבור הפוטוגני של המהפכה הסוציאליסטית - ואייקון האופנה הקפיטליסטית - צ'ה גווארה. אך מי שמסתובב בבירה הקובנית היום רואה בעיקר עשן שחור וסמיך והרים אדירים של אשפה.

במהלך השנה החולפת חדלו ספקיות הדלק העיקריות של קובה, ונצואלה ומקסיקו, תחת לחץ אמריקני כבד, להעביר דלקים לאי הקריבי. התוצאה היא קריסה מוחלטת של השירותים לתושב. משאבות המים הפסיקו לפעול, בתי החולים ובתי הספר עובדים במתכונת חירום, ופינוי האשפה מהרחובות נעצר בשל מחסור בדלק למשאיות. כדי לבשל ולהתחמם בלילה מבעירים התושבים את האשפה שהצטברה, והעשן הסמיך והמסריח חונק את שכונות המגורים.

"כמה אנשים בשכונה כבר חלו בגלל שריפות הזבל. אני מסתובבת עם מסכה כששורפים פה זבל. זה מסוכן מאוד, אני חוששת לבריאותי", מספרת יאני קבררה, תושבת הבירה, ל"גרדיאן" הבריטי. "שריפות הזבל התגברו מאוד מאז שארה״ב החלה להפעיל לחץ. אנחנו חייבים לשרוד פה איכשהו, מה עוד אנחנו יכולים לעשות?"

פרנסיסקו קסטילו, תושב אחר של הבירה, מסביר: "עד לא מזמן היו מגיעות משאיות לאסוף את הזבל מהשכונה פעם בשבוע. מאז שאין איסוף ואפילו לא פיקוח, יש פה מגפה של חולדות וזבובים. הזבובים בכל מקום, ולפעמים אי אפשר לצאת מהבית". קובה נכנסה בחודש האחרון לעונה הטרופית הגשומה, וכעת חוששים מומחים מהתפרצות מגפות בשל היתושים שיתרבו בערמות האשפה והביוב. חיטוי המזיקים בלתי אפשרי בשל מחסור בכימיקלים, תוצאה של הסנקציות.

"כדאי להישאר בריא"

מי שחולה נאלץ להתמודד עם מערכת בריאות קורסת, שחסר בה הכל, מסדינים נקיים ועד תרופות בסיסיות כמו משככי כאבים. מערכת הבריאות, שהייתה בעבר גאוותה של קובה, הפכה לנחלת המקורבים לשלטון בלבד. "יש פה אמירה שכדאי להישאר בריא, כי בבית החולים אין שום דבר", אומר קרלוס בלנקו, שף תושב הבירה.

קובה מהווה "קוץ קומוניסטי" בחצר האחורית של ארה״ב מאז 1959, אז הפיל פידל קסטרו את הדיקטטור הפרו-אמריקני פולחנסיו בטיסטה והקים באי משטר מהפכני קומוניסטי. כבר בתחילת שנות ה-60 הפך האי לזירת עימות בין המעצמות, לאחר שקסטרו חבר לברית המועצות.

לאורך המלחמה הקרה הגיעו שתי המדינות אל סף עימות צבאי לא פעם. בשנת 1961 יצא לפועל ניסיון הפלישה למפרץ החזירים, מבצע אמריקני שנועד להפיל את המשטר הקומוניסטי והסתיים בכישלון מהדהד. שנה לאחר מכן, ב-1962, הביא משבר הטילים בקובה את העולם אל סף מלחמה גרעינית בין וושינגטון למוסקבה.

קסטרו עמד בראש המדינה עד 2008, אז העביר את השלטון לאחיו ראול. בשנת 2018 עבר התפקיד למיגל דיאס-קאנל, הנשיא המכהן עד היום. מאז נסמכה קובה הקומוניסטית והכושלת, שנאלצה להתמודד גם עם סנקציות אמריקניות כבדות, על שולחנן של מעצמות ידידותיות. תחילה הייתה זו ברית המועצות, ולאחר התפרקותה רוסיה וסין, לצד כמה מדינות "אדומות" באמריקה הלטינית.

על הכוונת של טראמפ

כמעט מיד לאחר המבצע ללכידת מדורו החל טראמפ לחמם את האש מתחת לרגלי המשטר בהוואנה. למחרת, בשיחה עם עיתונאים באייר פורס וואן, קשר הנשיא את גורלה של קובה ישירות להדחת מדורו, וטען שהאי כבר לא יוכל להישען על ונצואלה לנפט, לכסף ולביטחון. "קובה מוכנה ליפול, אני לא יודע אם הם יחזיקו מעמד", אמר. ועל השאלה אם הוא שוקל פעולה צבאית נגד האי השיב: "אני חושב שזה פשוט הולך ליפול, לא נראה לי שנצטרך לעשות משהו. סופרים לזה את הנוקאאוט".

מאחורי ההצהרה הפומבית, לפיה האי ייפול מעצמו, ניצב מאמץ אמריקני שיטתי. טראמפ הטיל אמברגו על משלוחי הנפט להוואנה, מהלך שחנק את המדינה ובאופן מעשי "החשיך" אותה, מצור שהרפה ממנו רק לרגעים במהלך המלחמה באיראן, כשנראה היה שיש לו עיסוקים חשובים יותר.
במרכז המהלך עומדת מה שהממשל מכנה "דוקטרינת מונרו" המחודשת, שבמסגרתה שואפת ארה"ב לבסס מחדש את עליונותה בחצי הכדור המערבי.

ואת הלחץ הזה מוביל, יותר מכל דמות אחרת, מזכיר המדינה מרקו רוביו. רוביו - שלצד השיקולים הגיאופוליטיים קשור באופן אישי לגורלה של קובה, כבן להורים שנמלטו מהאי ערב נפילתו לידי הקומוניזם - מחובר עמוקות גם לקהילת המהגרים הקובנית הגדולה בפלורידה, שממנה צמח פוליטית.

חשש מ"מרחץ דמים"

בשבועות האחרונים נראה שהמהלך האמריקני נגד קובה צובר תאוצה, ורבים רואים בתדרוכים בתקשורת האמריקנית בניית "הקייס" להתערבות אמריקנית מרגע שטראמפ יסיים עם איראן: בין היתר דווח כי המשטר רכש מאות כטב"מים, חלקם בסיוע רוסי ואיראני, וכי הוא שוקל להפעיל אותם נגד מתקנים צבאיים אמריקניים בפלורידה ונגד המובלעת האמריקנית באי, במפרץ גואנטנמו. לצד זאת דווח על הרחבת מתקני ריגול סיניים ורוסיים ברחבי האי, שמהם ניתן לעקוב אחר התנועות הצבאיות האמריקניות ממש מול חופי פלורידה.

במקביל, ראש ה-CIA טס להוואנה והזהיר את הקובנים מפני צעדים עוינים, ובפיקוד דרום האמריקני התקיימו דיונים באפשרות לפעולה צבאית. רק ביום שישי נפגש מפקד הפיקוד, הגנרל פרנסיס דונובן, עם בכירים בצבא הקובני באי, בפגישה ראשונה מסוגה זה שנים. שר החוץ הקובני ברונו רודריגס הזהיר בנאום במועצת הביטחון של האו״ם כי כל פעולה צבאית אמריקנית תוביל ל"מרחץ דמים", שבו ימותו אלפי קובנים ואמריקנים.

מי שחש יותר מכל בלחץ האמריקני ההולך וגובר הם תושבי קובה, שארצם שרויה כבר יותר מעשור במשבר כלכלי חריף. "הצרות של קובה החלו בזמן מגפת הקורונה", מסביר ד״ר בן ציון טלפוס, חוקר את מדיניות החוץ של ארה״ב ויחסיה עם אמריקה הלטינית מאוניברסיטת בר אילן.

"הכלכלה הקובנית נשענה בכבדות על תיירות, והירידה הדרסטית במספר המבקרים הכניסה את המשק המקומי לסחרור. מאותה נקודה, מתוך אוכלוסייה של 10 מיליון, בין מיליון לשני מיליון אזרחים עזבו. הם עזבו לארה״ב, למקסיקו, לספרד או לדרום אמריקה, אבל בגלל הסנקציות האמריקניות המהגרים הקובנים לא יכולים לשלוח כסף באופן אפקטיבי כדי לסייע למשפחותיהם".

"המשטר בקובה הוא אמנם משטר סוציאליסטי מהסגנון הישן, עם מפלגה חוקית אחת, אבל המנגנונים ששולטים בפועל אינם השכבה האידיאולוגית הצרה. יש דמות של נשיא בשם מיגל דיאס-קאנל, אבל הוא לא באמת מחזיק בכוח האפקטיבי. ברוני הכוח האמיתיים במדינה הם השירות החשאי והצבא, שמחזיק בתאגיד 'גאסה', שחולש על הכלכלה הקובנית", אומר ד"ר טלפוס. "גאסה" היא קונגלומרט חובק כל, ששולט בתעשיות רבות במדינה ומקושר למשפחת קסטרו רבת העוצמה".

מכינים את הקרקע ללחץ על קובה

על פי הערכות, גאסה שולטת בין 30 ל-40 אחוזים מהכלכלה הלאומית של קובה ובכמעט 90 אחוזים מהמסחר הקמעונאי. "ראוליטו קסטרו, נכדו של ראול קסטרו, מחזיק בהשפעה עצומה על הנעשה במדינה דרך השליטה בגאסה", אומר טלפוס. "לצד מוקדי הכוח האלו יש גם מעמד ביניים קטן ומגזר פרטי, שעוסק בעיקר בייבוא וייצוא ומרכז סביבו חלק גדול מהאוכלוסייה המצליחה יותר", מסביר המומחה.

"המצב הכלכלי המעוות הזה, יחד עם המשבר המתמשך מאז מגפת הקורונה, הביאו למחאות רבות שדוכאו ביד רמה על ידי המשטר. לא באותה אלימות שראינו באיראן, אבל בנחרצות שהביאה לסופה המהיר של המחאה", אומר ד"ר טלפוס, ומתייחס לכמה גלי הפגנות שפקדו את קובה בשנים האחרונות.

בכל הנוגע לכוונותיה של ארה"ב, סבור טלפוס שממשל טראמפ לא יפעל להפלת המשטר ולא ינקוט פעולה צבאית משמעותית בקובה. "הממשל האמריקני מעוניין בסופו של דבר להגיע להסכם עם קובה, ולו שתי מטרות. הראשונה היא להראות איזשהו שינוי בשלטון שם, כמו הדחת דיאס-קאנל ובחירת מנהיג חדש.

"הדבר השני, החשוב הרבה יותר, הוא רכישת דריסת רגל אמריקנית בכלכלה הקובנית, בתחומי התיירות, הטבק, הבנייה והטכנולוגיה. רוביו מעוניין בזה בשל הקהילה הקובנית הגדולה בפלורידה, שממנה הוא מגיע", אומר טלפוס. "כל הדיבורים על ריגול קובני או על כטב"מים שקובה קנתה ולמדה להפעיל מרוסיה הם בסך הכל הכנת עילה להפעלת לחץ על הוואנה", הוא מסביר.

בינתיים הלחץ האמריקני אכן רק מתגבר, והמשטר הקובני נותר כמעט חסר אונים. "המשטר בקובה התרגל שיש לו פטרון. בעבר זו הייתה ברית המועצות, אחר כך הציר של רוסיה וונצואלה. כעת הוא נותר לבד. אפילו מקסיקו, שסיפקה חלק גדול מהדלקים לקובה, כבר לא עושה זאת תחת השפעת טראמפ", מספר המומחה.

"מי שסובל בסופו של דבר הם בני העם הקובני", הוא מסכם. "מעבר לזבל ברחובות, בתי החולים מושבתים כי אין חשמל, מערכת החינוך קרסה ואפילו משאבות המים לא עובדות. כל עוד הלחץ האמריקני נמשך ובאופק אין הסכם שירצה את הבית הלבן, תושבי קובה יישארו בעלטה".