הניו יורק טיימס מאשים את ישראל באלימות מינית כלפי פלסטינים

מאמר דעה שפורסם אמש (שני) בניו יורק טיימס עורר סערה לאחר שהעלה טענות לפיהן קיימת לכאורה תופעה של אלימות מינית כלפי פלסטינים מצד גורמים ישראליים.

במאמרו, כתב ניקולס קריסטוף, כי יש לגנות אלימות מינית "בלי קשר לעמדותינו על הסכסוך במזרח התיכון", וכי אותה דרישה שהופנתה לעולם לאחר אירועי שבעה באוקטובר צריכה לחול גם על טענות פלסטיניות נגד ישראל. לצד זאת, הדגיש כי "אין ראיה שמנהיגים ישראלים הורו על מעשי אונס".

עם זאת, קריסטוף טען כי בשנים האחרונות נבנתה בישראל מערכת ביטחונית שבה אלימות מינית הפכה, לדבריו, ל"נהלי פעולה סטנדרטיים" ול"רכיב מרכזי בהתעללות בפלסטינים". הוא הסתמך על עדויות של 14 פלסטינים שטענו כי חוו תקיפות מיניות מצד סוהרים, חיילים, חוקרי שב"כ או מתנחלים, וכן על דו"חות של ארגונים בינלאומיים, בהם United Nations, Euro-Med Human Rights Monitor, בצלם ו-Save the Children.

המאמר כלל עדויות קשות מצד עצירים, שטענו להתעללות מינית במהלך מעצרם. מנגד, צוין כי ממשלת ישראל ושירות בתי הסוהר דוחים את ההאשמות באופן גורף, ומדגישים כי כל תלונה נבדקת על ידי הרשויות המוסמכות.

בתגובה מסר משרד החוץ כי מדובר ב"אחת מעלילות הדם החמורות ביותר שהופיעו אי פעם בעיתונות המודרנית". בהודעה נכתב כי המאמר מציג "היפוך מציאות בלתי נתפס", שבו ישראל - שלדבריה הייתה קורבן לפשעי מין מצד חמאס בשבעה באוקטובר - מוצגת כאשמה.

עוד נטען כי הפרסום הוא חלק מ"קמפיין אנטי-ישראלי שקרי ומתוזמר היטב", שמטרתו לפגוע בישראל בזירה הבינלאומית, בין היתר מול מזכ"ל האו"ם.

גם שגריר ישראל בארה"ב, יחיאל לייטר, תקף את המאמר בחריפות. לדבריו, "הפשע הברור היחיד שמוצג כאן הוא הפרת הסטנדרטים העיתונאיים". לייטר ציין כי גם קריסטוף עצמו מודה שאין מדיניות רשמית בישראל לפגיעה מינית, והדגיש כי כל טענה להתנהלות בלתי חוקית צריכה להיבדק על ידי גורמי האכיפה.

לייטר מתח ביקורת גם על מקורות המאמר, ובראשם Euro-Med Human Rights Monitor, שלדבריו מוצג כגוף ניטרלי אך ראשיו נקשרו בעבר, לטענתו, לגורמים בחמאס. עוד אמר כי ההשוואה בין הטענות במאמר לבין פשעי חמאס בשבעה באוקטובר "מטילה ספק ביושרה העיתונאית" של הפרסום.

בתוך כך, העיתונאי דיוויד קולייר צייץ בחשבון ה-X כי אחד העדים המרכזיים במאמר הביע בעבר עמדות פרו-חמאסיות, והטיל ספק באמינות העדויות שעליהן מתבסס קריסטוף.