איש הגרעין, היהודיה וההשפעה על ישראל: המרוץ לתפקיד מזכ״ל האו״ם

המרוץ לבחירת מזכ"ל האו"ם הבא עבר באפריל את השלב הפומבי הראשון, אבל ההכרעה האמיתית עוד לפניו. עד כה הציגו את עצמם בפני המדינות החברות ארבעה מועמדים: שלושה מאמריקה הלטינית ואחד מאפריקה.

המועמדים הם ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), רפאל גרוסי מארגנטינה; הכלכלנית והבכירה באו"ם רבקה גרינשפן מקוסטה ריקה; נשיאת צ'ילה לשעבר מישל בצ'לט; ונשיא סנגל לשעבר מאקי סאל, שמביא למרוץ את הזווית האפריקנית.

דרוש: מזכ"ל לשיקום ארגון בינלאומי שחוק

המרוץ לתפקיד המזכ"ל הבא מציב שאלה גדולה: מי יוכל לשקם את האו"ם אחרי שנים של שחיקה באמון, ביקורת על חוסר יעילות, פוליטיזציה גוברת ומשבר תקציבי.

מבחינת ישראל, השאלה אקוטית אפילו יותר: האם המזכ"ל הבא ימשיך את הקו שנתפס בירושלים כהטיה אנטי-ישראלית חריפה במערכת האו"ם, שאפיינה גם את כהונתו של המזכ"ל הנוכחי, אנטוניו גוטרש, או ינסה לאזן בין ביקורת על ישראל לבין דרישה לאחריות גם מסוכנויות האו"ם, הפלסטינים ומדינות האזור.

ההליך הפורמלי יתקדם בחודשים הקרובים. בסוף יולי צפויה מועצת הביטחון להתחיל בסקרי תמיכה חשאיים בין חברות המועצה, ובהמשך תמליץ לעצרת הכללית על מועמד אחד.

חמש החברות הקבועות, ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה, מחזיקות למעשה במפתח: כל אחת מהן יכולה לבלום מועמד באמצעות וטו. ההמלצה הסופית צפויה בין אוקטובר לדצמבר, והמזכ"ל החדש אמור להתחיל כהונה בת חמש שנים ב-1 בינואר 2027.

הביטחוניסט: רפאל גרוסי

רפאל גרוסי הוא המועמד שמגיע עם הדגש הביטחוני הברור ביותר. כראש סבא"א, הוא נמצא בשנים האחרונות בלב כמה מהמשברים הרגישים בעולם, בהם תוכנית הגרעין האיראנית והמלחמה באוקראינה. הוא מציג את עצמו כמועמד מעשי, כזה שרוצה או"ם שפחות מדבר ויותר עושה.

המסר שלו פשוט: העולם מלא מלחמות ומתחים, והאו"ם לא יכול להסתפק בהודעות גינוי ובדיונים ארוכים. הוא צריך לחזור להיות גורם שמתווך, מדבר עם כל הצדדים ומנסה למנוע הידרדרות.

מבחינת ישראל, גרוסי הוא ככל הנראה המועמד האטרקטיבי ביותר. הוא מוכר היטב בזכות העיסוק בגרעין האיראני, ונחשב למועמד שנוח יחסית לאמריקנים. עם זאת, הקרבה הזאת לוושינגטון עלולה להקשות עליו מול מדינות אחרות. כאשר נשאל על ידי מצרים, בשם הקבוצה הערבית, על הסוגיה הפלסטינית ואונר"א, השיב כי אינו מופתע מהשאלה, משום ש"פלסטין" הייתה אחת הסוגיות המרכזיות באו"ם מאז הקמתו. הוא אמר שיפעל עם המדינות הערביות ועם ישראל כדי לשפר את המצב, והוסיף לגבי סוכנויות האו"ם כי חשוב שהן יפעלו, אך גם יוודאו שהן "לא מזיקות למצב אלא מועילות לו".

הזווית היהודית: רבקה גרינשפן

רבקה גרינשפן, מועמדת יהודייה, מציגה את עצמה כמועמדת של שיקום אמון ורפורמה מבפנים. היא מכירה היטב את מערכת האו"ם, עומדת בראש גוף העוסק במסחר ופיתוח, ובעבר כיהנה בתפקידים בכירים נוספים בארגון. בניגוד לגרוסי, היא השעתה את תפקידה לצורך ההתמודדות, והדגישה זאת בדיון.

היא פתחה את דבריה באמירה שהיא "תוצר של שלום", וסיפרה כי הוריה היגרו לקוסטה ריקה בעקבות מלחמת העולם השנייה, אם כי לא השתמשה במפורש במונח "שואה".

המסר שלה הוא שהאו"ם צריך לחזור להיות רלוונטי: פחות כפילויות, פחות בירוקרטיה, יותר תוצאות בשטח, ויותר יכולת להתמודד עם משברים לפני שהם מתפוצצים.

בהקשר הישראלי, היא התחייבה לתמוך ביישום החלטת מועצת הביטחון להקמת מועצת השלום והכוח המייצב בעזה, וכן לפעול לשמירה על הפסקת האש ולאפשר לסוכנויות ההומניטריות של האו"ם גישה לרצועה.

היא הוסיפה כי יש להדוף פוליטיזציה של סיוע הומניטרי, וכי "אין להשתמש בו ככלי נשק". מבחינת ישראל, חרף זהות המועמדת, מדובר בעמדה המסורתית של מערכת האו"ם: דגש חזק על סיוע הומניטרי, על עזה ועל החלטות בינלאומיות, ופחות ביקורת ישירה על כשלים בתוך הסוכנויות עצמן.

מתוך ה-UN: מישל בצ'לט

מישל בצ'לט מגיעה עם ניסיון ציבורי משמעותי: נשיאת צ'ילה בשתי קדנציות, שרת בריאות, שרת הגנה, המנהלת המייסדת של UN Women והנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם. היא מדברת על או"ם שצריך להחזיר לעצמו אמון דרך זכויות אדם, שקיפות, מאבק בעוני ובאי-שוויון, ודיפלומטיה שקטה שתנסה למנוע מלחמות לפני שהן פורצות.

אולם המועמדות שלה סובלת מחולשה פוליטית: חרף היותה נשיאה לשעבר, היא אינה נהנית מתמיכה של מדינתה, ונשענת על תמיכתן של ברזיל ומקסיקו. גם ביחס לישראל, עמדתה נראית כפחות נוחה בירושלים.

בתשובתה על אונר"א והפלסטינים היא הדגישה כי המזכ"ל צריך לפעול ליישום החלטות האו"ם, לשמור על המשפט הבינלאומי ולאפשר גישה הומניטרית באזורי סכסוך. לדבריה, סוכנויות כמו אונר"א, המספקות סיוע משמעותי, צריכות לקבל משאבים, תמיכה פוליטית ויכולת לבצע את תפקידן. בניגוד לגרוסי, היא לא הדגישה כמעט את הצורך בביקורת עצמית מצד אותן סוכנויות.

ניסיון של מנהיג מדינה: מאקי סאל

מאקי סאל מביא למרוץ קול אפריקני וניסיון של מנהיג מדינה. הוא כיהן כנשיא סנגל במשך 12 שנה, עמד בראש האיחוד האפריקני וכיהן בתפקידי הנהגה אזוריים. הוא מדבר על או"ם יעיל יותר, חסכוני יותר ומותאם לעידן חדש של טכנולוגיה ובינה מלאכותית. המסר שלו הוא שצריך לצמצם כפילויות, להשתמש טוב יותר במשאבים, ולוודא שהארגון מספק תוצאות ולא רק מסמכים.

אבל גם סאל חלש מבחינה פוליטית: הוא הוצע על ידי בורונדי בלבד ולא קיבל את תמיכת האיחוד האפריקני.

על ישראל והפלסטינים הוא דיבר באופן כללי יחסית. הוא כינה את הסכסוך "איום גלובלי מתמשך" ו"טרגדיה אנושית", הזכיר את הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס ואת החלטת מועצת הביטחון להקמת מועצת השלום והכוח המייצב בעזה, ואמר כי יש להמשיך במאמצים משום שאלימות לא תביא שלום וביטחון לאף צד.

ייתכן שהמרוץ עדיין לא סגור. אם אף אחד מארבעת המועמדים לא ישיג לפחות תשעה קולות במועצת הביטחון, בלי וטו מצד אחת מחמש החברות הקבועות, ייתכן שהמזכ"ל הבא יהיה דווקא מועמד חדש שייכנס בהמשך, כפי שכבר קרה בעבר. באו"ם, כמו באו"ם, גם תהליך שנראה שקוף מסתיים בחדרים סגורים.