בתו החורגת של מלווין קרביץ ז"ל בריאיון: "בתוך הזוועה הייתה אנושיות"

חצי שנה לאחר הפיגוע הקשה ביום כיפור בבית הכנסת במנצ'סטר, בשבוע שבו היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-67, משפחתו של מלווין קרביץ' ז"ל התראיינה הבוקר (רביעי) לראשונה לתקשורת הבינלאומית.

שרל דרסנר, בתו החורגת של קרביץ, חשפה בריאיון לעיתון הטלגרף פרט שלא היה ידוע עד כה: ברגעיו האחרונים של קרביץ, לאחר שנדקר בפניו ובצווארו ע"י המחבל ג'יהאד א-שאמי, עוברת אורח לא-יהודייה, שראתה רק מכונית התנגשה ומכונית מתמוטטת, עצרה מיד כדי לסייע למלווין. האישה, שכונתה "גואת חסד" על ידי המשפחה, הייתה לצדו בדקותיו האחרונות ו"העניקה לו נחמה", בעוד כוחות המשטרה מקיפים את בית הכנסת ומנסים לחסל את המחבל.

"אמרתי לה כשפגשתי אותה: 'אני חושבת שמלווין היה עושה בדיוק את מה שעשית'", אמרה דרסנר, "זה נותן לי נחמה עמוקה לדעת שבתוך כל הזוועה הייתה גם אנושיות מדהימה". היא הוסיפה: "אולי זה נשמע מטורף, מכיוון שהוא מת בצורה הנוראית ביותר, אבל אני חושבת שאם היית אומרת לו שעל ידי כך שהוא היה מסכן את עצמו הוא היה יכול להציל אחרים, אני חושבת שזה מה שהוא היה בוחר. זה סוג האדם שהוא היה".

"את הבת שלי"

שרל סיפרה כי היא נכנסה לחייו של מלווין כשהייתה בת 12, לאחר שאיבדה את אביה הביולוגי בגיל 8. לדבריה, בתחילה היא ואחיה לא התרשמו, אך מלווין הפך לאבא חורג מסור. "זה לא תמיד היה קל להיות הורה חורג, אבל הוא תמיד אמר לי 'את הבת שלי'. כשהתחלנו להביא נכדים לעולם, הוא היה גאה מאוד וסיפר לכולם על הנכד החדש", אמרה.

שרל, דיאטנית ב-NHS ואם לשני ילדים, תיארה את מלווין כ"מנטש" (אדם צנוע וישר). "מלווין היה בדיוק זה. הוא לא ראה אנשים דרך גזע, צבע או דת - הוא ראה בהם בני אדם. הוא היה אדיב, ידידותי ועוזר ככל יכולתו. הוא לא נעלב ולא נטר טינה".

לא הייתה מודעת למתרחש עד אחה"צ

בריאיון, שחזרה דרסנר את היום הנורא. לדבריה, בשעה 9:30 היא שמעה מסוק מרחף מעל הבית, והחלה לחשוש שכן בעלה אבי יצא לבית הכנסת מוקדם, אבל מאחר וזה היה יום כיפור, היא לא השתמשה בפלאפון ולא יכלה להתעדכן במתרחש. שכנה סיפרה לה על אירוע בבית הכנסת בהיטון פארק, שם היה אביה החורג מלווין ז"ל.

רק אחר הצהריים, כאשר בעלה, שהיה נעול בבית הכנסת בשל האירוע, שב הביתה, היא הבינה את גדול האסון שהתרחש - מתקפת טרור על בית הכנסת. לדבריה, היא עדיין לא ידעה שאביה החורג נרצח. באותן שעות, אדריאן דולבי, שנהרג בשוגג על המשטרה זוהה, וקרביץ עדיין לא. האנשים בבית הכנסת שלא ידעו שמלווין נדקר בפניו ובצווארו.

בני המשפחה עברו שעות מתוחות ומורטות עצבים מלאות בחששות, עד אשר בחצות המשטרה הגיעה לביתם והודיעה להם את הנורא מכל - מלווין נרצח. בתווך, שרל ואבי לקחו את קארן לביתם, וכאשר הילדים ראו אותה, אמרה שרל, זה היה מהרגעים הקשים בחייה. "זה פשוט שבר לי את הלב: כשהילדים שלי ראו את אמי הם היו כל כך נרגשים ואמרו, 'איפה דוד מלווין? איפה דוד מלווין?'"

למחרת בבוקר, שרל הייתה צריכה לבצע את המשימה הנוראית - זיהוי גופתו. אחר הצהריים היא פגשה את ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, שביקר בבית הכנסת. היא ואבי אמרו לו שגל האנטישמיות הזה חייב להיפסק. חצי שנה אחרי, המשפחה עדיין לא יודעת את הפרטים המלאים של אותו יום.

שרל הדגישה בריאיון כי היא רוצה שהעולם יכיר במלווין לא רק כקורבן של "מגפת האנטישמיות" בבריטניה, אלא כאדם צנוע שהשפיע לטובה על סביבתו. היא נמצאת בתהליך הקמת עמותה בשם "מנטש כמו מלווין", שתיכנס לבתי ספר כדי לעודד ילדים להיות "מנטש" - להתייחס לכל אדם בכבוד ובחסד, ללא הבדלי גזע, דת או צבע. "אני רוצה ליצור מעגל חיובי וללמוד מהדוגמה של מלווין", אמרה, "שנתייחס לאחרים כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו - כבני אדם".