נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הגביר הערב (שני) את הלחץ על בעלות בריתו להצטרף למאמץ לפתיחת מצרי הורמוז, ואמר כי מדינות שארה"ב מגינה עליהן סירבו לסייע. "יש לנו 45 אלף חיילים שמגינים עליהם כבר 40 שנה, ושאלנו: יש לכם שולות מוקשים? הם אמרו, 'אנחנו מעדיפים לא להיות מעורבים'", סיפר. "אני רוצה שכולם יזכרו את מה שנאמר. תמיד אמרתי שנגן עליהם, אבל אם פעם נצטרך עזרה, הם לא יהיו שם בשבילנו. ידעתי את זה מזמן".
טראמפ, שדיבר בישיבת מועצת המנהלים של מרכז קנדי בוושינגטון, טען כי איראן הפכה ל"נמר נייר" וכי יכולותיה במצר נמחקו כמעט לחלוטין: "השמדנו את כל 30 ספינות הנחת המוקשים שלהם. כולן בתחתית הים." הוא הוסיף כי ארה"ב "אפילו לא בטוחה שהם הטילו מוקשים בכלל", וכי כל מי שיעשה זאת מבצע "סוג של התאבדות".
לצד זאת טען כי מדינות שתלויות בנפט מהמפרץ הרבה יותר מארה"ב צריכות להיות בחזית המאמץ: "אנחנו מקבלים פחות מאחוז מהנפט שלנו מהמצר. יפן מקבלת 95%, סין 90%, דרום קוריאה 35%. שהם יבואו ויעזרו." טראמפ אמר כי "מדינות רבות" כבר הודיעו לו שהן בדרך, אך לא נקב בשמותיהן. "רמת ההתלהבות", הדגיש, "חשובה לי".
לשאלות עיתונאים הוסיף כי הוא מעדיף לא לנקוב בשמות המדינות שהסכימו, "נכריז על זה", אך אמר כי חלקן "ממש מתלהבות והתחילו להתניע דברים, לעיתים צריך לשוט אוקיינוס", בעוד "אחת-שתיים לא יעשו זאת למרות שהגנו עליהן 40 שנים". על צרפת אמר כי שוחח עם מקרון והעניק לו ציון: "בסקאלה של 0 עד 10, בערך 8. לא מושלם, אבל זו צרפת, לא מצפים למושלם. אני חושב שהוא יעזור."
על בריטניה חזר ומתח ביקורת: "מאוד התפלאתי. מגנים עליהם ועוזרים להם עם אוקראינה, לא חייבים לעשות זאת. ביקשנו שתי נושאות מטוסים והם לא עשו זאת, ואחרי שאיראן הושמדה אמרו שמוכנים. לא הייתי שמח מבריטניה".
קואליציה בלי חברים
דבריו של טראמפ מגיעים על רקע סירוב מוחלט של היבשת להצטרף לקריאתו להגן על התנועה במצרי הורמוז. "זו לא המלחמה שלנו, אנחנו לא התחלנו אותה", אמר אתמול שר הביטחון הגרמני בוריס פיסטוריוס. "מה טראמפ מצפה מקומץ פריגטות אירופיות שהצי האמריקני האדיר לא מסוגל לעשות?"
המשבר במפרץ, השינוי החד בטון של הנשיא והתגובה הקרירה מאירופה מדגימים לא רק את הפער בין וושינגטון לבירות היבשת בשאלת המלחמה, אלא גם את עומק המשבר ביחסים הטרנסאטלנטיים.
משהתחילה, המלחמה חשפה קרע בין אירופה לארה"ב: ספרד סירבה לאפשר לארה"ב להשתמש בבסיסים המשותפים ברוטה ובמורון, מה שהוביל את טראמפ לאיים בניתוק יחסי המסחר איתה.
גם בעלת הברית הקרובה, בריטניה, הגבילה את השימוש של ארה"ב בבסיסיה באי הבריטי ובאוקיינוס ההודי למשימות הגנתיות. טראמפ לעג לסטארמר וקבע כי "זה לא וינסטון צ'רצ'יל שאנחנו מתמודדים איתו", ולעג גם לאפשרות שבריטניה תשלח נושאת מטוסים לאזור: "אנחנו לא צריכים אותן יותר".
אלא שבנתיים המצב הסתבך. משמרות המהפכה מימשו את מה שנתפס במשך שנים כ"נשק יום הדין" האיראני והטילו מצור על מצרי הורמוז, דרכם עוברת חמישית מהנפט העולמי. למרות השמדת הצי האיראני, שילוב של כטב"מים, טילים נגד ספינות ומוקשים ימיים הספיק כדי שחברות הביטוח יפסיקו לבטח שיט באזור, והתנועה במצר קרסה. מחיר הנפט עלה, הדלק בארה"ב יתייקר והלחץ במפרציות בשמיים.
המשבר הוביל את טראמפ לפנות לבעלות בריתו, ואפילו לסין, כדי להשתתף במאמץ לפתוח את המצרים. בשבת קרא לסין, צרפת, יפן, דרום קוריאה ובריטניה לשלוח ספינות מלחמה, ויום לאחר מכן, בראיון ל"פייננשל טיימס" על סיפון אייר פורס וואן, העלה את הטון: "זה רק הוגן שמי שנהנה מהמצר יעזור לוודא ששום דבר רע לא יקרה שם", אמר, כשנשאל מה יקרה אם בעלות בריתו יסרבו, איים: "אני חושב שזה יהיה רע מאוד לעתיד נאט"ו".
השינוי החד בעמדות
הן לא השתכנעו. גרמניה, כאמור, סירבה. ראש הממשלה הבריטי הבהיר כי ארצו "לא תיגרר למלחמה רחבה באיראן", ואיטליה, ספרד, יוון ואוסטרליה אף הן דחו את הקריאה. יפן הודיעה כי לא התקבלה החלטה על שליחת ספינות, וסין, כצפוי, הבהירה שהיא מחוץ לסיפור. צרפת התמידה בעמדתה לגבי משימה הגנתית בתום "החלק החם" של העימות, ורק דנמרק השאירה פתח, רטורי לפחות, לדיון בסוגיה וכך גם דרום קוריאה. שום מדינה לא התחייבה בפומבי לשלוח ספינות.
נציבת החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס אמרה לאחר הפגישה כי הייתה "נכונות ברורה" לחזק את הנוכחות בים האדום, אך "לעת עתה, לא הייתה נכונות לשנות את המנדט" ולהרחיבו להורמוז. "זו לא המלחמה של אירופה", הבהירה, "אנחנו עובדים על פתרונות דיפלומטיים למצר".
השוואה לתגובה האירופית ביוני חושפת עד כמה ניזוקו היחסים בחודשים האחרונים: במלחמת 12 הימים, מנהיגי ה-G7 הצהירו כי "ישראל זכאית להגן על עצמה" וכי "איראן היא המקור העיקרי לחוסר יציבות ולטרור באזור". "ישראל עושה את העבודה המלוכלכת עבורנו", אמר אז הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ. היו אלה גם בריטניה, צרפת וגרמניה (מדינות ה-E3) שהובילו את המהלך הדיפלומטי להפעלת סנקציות במסגרת הסנאפבק לאור כישלון שיחות הגרעין, שלמעשה התגלגל לבסוף לעימות הצבאי.
אלא שבין יוני לפברואר המים באוקיינוס האטלנטי הלכו ונעכרו. טראמפ איים להשתלט על גרינלנד ולהטיל מכסים על מדינות שהתנגדו לכך, העליב את חיילי נאט"ו שנלחמו באפגניסטן וטען שהם "נשארו קצת מאחור, קצת רחוק מקווי החזית", מסמך הביטחון הלאומי של הממשל המשיך לחבוט בממשלות היבשת וגם קידם הסכם עם פוטין שבאירופה ובאוקראינה חששו שייעשה על חשבונם. עד שפרצה המלחמה באיראן, המיאוס ביבשת מוושינגטון מעולם לא היה גבוה יותר. גם ההרגשה בעולם שהמלחמה "תקועה", בניגוד לקיץ, לא תורמת להתגייסות.
הבעיה לישראל
מבחינת ישראל וארה"ב מצב היחסים הזה הוא עסק ביש. גרמניה היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר: בתחילת המלחמה תמך מרץ במבצע באופן מלא, הביע "הקלה" על קצו הקרב של משטר האייתוללות ואף זכה לשבחים מטראמפ בפגישה בבית הלבן בזמן שהנשיא העליב את ספרד ובריטניה. ב-10 במרס הזהיר מרץ מ"הסלמה מסוכנת" ומכך ש"אין תוכנית משותפת לסיום המלחמה", ואתמול הבהיר דובר ממשלתו כי למלחמה באיראן "אין שום קשר לנאט"ו".
ארה"ב הייתה יכולה ליהנות מממשלה נוחה בברלין וברומא, אך במקום זאת ההובלה ביבשת עוברת למנהיגים כמו פדרו סנצ'ס, שהפך את ההתנגדות למלחמה ולישראל לדגל, ולעמנואל מקרון שמנסה לגבש יוזמה אירופית עצמאית. גם עבור ישראל, שהאיחוד האירופי הוא שותף הסחר המרכזי שלה, מדובר באירוע לא מעודד.
פוטין מרוצה
אך גם אירופה לא יכולה להרשות לעצמה להפוך את העלבון לדגל. חלק ניכר מהגז הנוזלי שלה מגיע מקטאר דרך הורמוז, מחירי הגז ביבשת כבר זינקו בעשרות אחוזים, וככל שהמשבר מתארך הוא מזרים כסף לקופתו של פוטין ומחליש את המאמץ לתמוך באוקראינה.
ראש הממשלה הבלגי דה וובר כבר קרא בסוף השבוע לנרמל את היחסים עם רוסיה ו"להחזיר לאירופה גישה לאנרגיה זולה", ותבע מאירופה לנהל את המשא ומתן בעצמה: כדי למנוע מ"האמריקנים לדחוף את אוקראינה לקבל הסכם. ואני כבר יכול לומר שזה יהיה הסכם רע עבורנו".
אם המלחמה באיראן תמשיך לדחוף את אירופה בכיוון הזה, ההשלכות עלולות לחרוג הרבה מעבר למצרי הורמוז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו