"לחברים בלבד": הרכבת הפרטית שמשרתת את הקונגרס האמריקני

קונסול ישראל בניו יורק, אופיר אקוניס, שיתף אתמול (שלישי) באינסטגרם סרטון מביקורו בקונגרס האמריקאי בוושינגטון. בסרטון, אקוניס נראה נוסע על רכבת תת-קרקעית שעליה רשום "Members Only" – לחברים בלבד – המיועדת אך ורק לנציגי הפרלמנט האמריקאי לצורך ניידות ברחבי גבעת הקפיטול.

מי שלא מכיר את ההיסטוריה של הגבעה עשוי לחשוב שמדובר בפיתוח טכנולוגי עכשווי, אך למעשה זהו פרויקט בן למעלה ממאה שנה, שמטרתו לייעל את זמן התנועה של חברי הקונגרס, הסנאט ובית הנבחרים, ממשרדיהם האישיים אל הבניין המרכזי.

ההתחלה: מכוניות חשמליות במקום רכבות

ב-1909 הסתיימה בנייתו של מבנה משרדים חדש לחברי הסנאט, מה שהגביר את הצורך בפתרון תחבורתי יעיל לצמצום זמני ההגעה מהמשרדים לבניין המרכזי על הגבעה. עם פתיחת בניין ראסל (Russell Senate Office Building), הוזמנו מכוניות חשמליות מיוחדות מחברת סטודבייקר (Studebaker Company) להסעת הסנאטורים דרך מנהרה תת-קרקעית, כך על פי המידע באתר הארכיטקט של הקפיטול.

המכוניות הללו שימשו כפתרון ראשוני להובלת המחוקקים ממשרדיהם לקפיטול במהירות מירבית.

המעבר לרכבת חד-פסית

שלוש שנים לאחר ההשקה, ב-1912, הוחלפו מכוניות סטודבייקר במערכת רכבות חד-פסית (Monorail) חשמלית מתקדמת יותר. הרכבת החדשה, שהופעלה באמצעות צלצול בפעמון יד שלוש פעמים, כללה מושבים עשויים מעץ, סיפקה מקום רב יותר לנוסעים והאיצה את הנסיעות.

השדרוג שיפר את היעילות והפך את המערכת למהירה יותר, תוך התאמה לגידול במספר הסנאטורים והצוותים. הרכבת ביצעה 225 נסיעות ביום, כאשר לחברי הסנאט היו שמורים תמיד המקומות הקדמיים, כדי שיוכלו להגיע במהירות להצבעות באולם הסנאט.

הרחבה לבית הנבחרים

עם השלמת בניין דירקסן (Dirksen Senate Office Building) בשנת 1958, נבנתה מערכת רכבות שנייה כדי להתמודד עם הגידול במספר המשתמשים. ההרחבה הושלמה ב-1960 והרחיבה את רשת הרכבות לכיסוי נרחב יותר של מבני המשרדים.

בשנת 1965 נוסף קו שלישי, שחיבר לראשונה את הקפיטול לבניין רייבורן (Rayburn House Office Building) – בניין משרדים של חברי בית הנבחרים. כ-17 שנים מאוחר יותר, הקו שהגיע לבניין דירקסן הורחב לבניין הארט (Hart Senate Office Building), וכך חוברו כל מבני המשרדים של חברי הסנאט.

המהפכה: רכבת אוטומטית מבוססת מגנטים

בסוף שנות ה-80, מחוקקים התלוננו על זמני המתנה ארוכים שגרמו לאיחורים בהצבעות. הדבר הוביל לדיונים על הצורך במערכת יעילה יותר, וב-1994 החלה בנייתה של רכבת אוטומטית מבוססת מגנטים, בהשראת הרכבות בפארקים גדולים כמו דיסני וורלד בפלורידה, כך על פי המידע באתר הסנאט.

הקו החדש, שקיים עד היום עבור מבני דירקסן והארט, מביא את חברי הקונגרס לבניין הקפיטול תוך שתי דקות בלבד.

המערכת כיום

תוואי הרכבות משתרע על פני כ-300 מטר (1,000 רגל) ונע במהירות ממוצעת של 18 קמ"ש. מערכת הרכבות בגבעה שמהווה את המרכז הפוליטי של העולם המערבי מורכבת משלושה קווים: שניים בצד הצפוני של הגבעה, העוברים בבנייני המשרדים של חברי הסנאט, והשלישי עובר בבנייני המשרדים של חברי בית הנבחרים בצד הדרומי.

התחנות בקווים של חברי הסנאט דומות כיום למערכת הרכבת הקלה בתל אביב, עם דלתות פלטפורמה. עם זאת, ישנם חברי קונגרס שבוחרים בכל זאת לנוע ברגל ולוותר על הנוחות. לפי בדיקה שערך ה-Washington Examiner, הנסיעה ברכבת חוסכת בממוצע כ-90 שניות בלבד.