טראמפ הוכיח שהוא איש של מעשים - אבל המבחן הגדול עוד לפניו

לפני שנה בדיוק, ב־20 בינואר 2025, הושבע דונלד טראמפ בפעם השנייה כנשיאה של ארה"ב. כאשר רבע מתקופת כהונתו כבר מאחוריו, מן הראוי לבחון את פועלו במרחב הבינלאומי. האם תהליך קבלת ההחלטות שלו עבר תמורה? מה היו היעדים המרכזיים שהציב לעצמו, ועד כמה הצליח להתקדם לקראת מימושם? הדיון להלן יתמקד בניסיון לפצח את "הצופן התפעולי" של הנשיא ה־47.

בדלנות חלקית

חרף שאיפתו המקורית לעצב את סדר היום הבינלאומי לאור הסיסמה "אמריקה תחילה", שהעבירה מסר ברור על רצונו למקד את אלומת האור בסוגיות הפנים, בפועל התנהלותו מעוגנת בתפיסה של בדלנות חלקית בלבד. הוא חותר לצמצום מאסיבי של המחויבויות האמריקניות מעבר לים, במיוחד לשותפיו המסורתיים באירופה, הן מסיבות כלכליות והן מחשש שמא התחייבויות אלה ישאבו את ארה"ב למעורבות ממושכת בסכסוכים אזוריים. הצל הכבד של מחיר ההתערבות בעיראק ובאפגניסטן צרוב בתודעתו.

עם זאת, כבר בתקופת כהונתו הראשונה, וביתר שאת כעת, היו סייגים לדוקטרינה זו. טראמפ נמנע מלמלא תפקיד של "שוטר עולמי" החותר לממש את החזון והערכים האמריקניים ברחבי העולם, אך דגל באסטרטגיה של מעורבות סלקטיבית ונקודתית, כאשר אינטרסים אמריקניים חיוניים ניצבו אל מול איומים.

במהלך השנה הראשונה לכהונתו השנייה הפכה מגמה זו למדיניות ממוסדת, מעוגנת ב"דוקטרינת מונרו" מ־1823, הקובעת מעמד ייחודי לארה"ב בחצי הכדור המערבי - שממנו נגזרת גם זכותה להרחיק כל יריב (גם פוטנציאלי), העלול לקרוא תיגר על מעמד הגמוני זה.

בחזרה למונרו

העיקרון יושם לאחרונה בצורה מזוקקת בוונצואלה, שקשריה עם הקרמלין, איראן וסין, בד בבד עם גלי מהגרים בלתי חוקיים וסמים, הפכו את מנהיגה ניקולאס מדורו לאיום מוחשי. זה היה הרקע לפעולת כוח "דלתא", שעצר את מדורו והעבירו לכלא אמריקני.

נגזרות נוספות באו לידי ביטוי בפנמה (שם דרש פעולה נמרצת לצמצום ההשפעה הסינית), בגרינלנד (שעליה הוא תובע להשתלט), ואפילו בקנדה (שעליה השית מכסי מגן גבוהים והפעיל לחצים כדי שתסכים להתמזג עם שכנתה מדרום, תוך נכונות לוותר על ריבונותה). דפוס זה אינו מוגבל למרחב האמריקני - מדובר בחלוקת המערכת הבינלאומית כולה לאזורי השפעה. מכאן נובעת ההכרה בזכויותיה של מוסקבה לחופש פעולה יחסי במזרח אירופה.

טראמפ ממשיך להתייחס בסלחנות לתביעותיו הטריטוריאליות של פוטין בחזית אוקראינה, ויחסו לזלנסקי נותר מסויג. נכונותו להשלים עם המציאות הטריטוריאלית החדשה במזרח אוקראינה החריפה את החיכוך עם חברות נאט"ו. ארה"ב של טראמפ מתייחסת באדישות לחרדותיה של אירופה ומסתייגת מכל מחויבות נחרצת לעקרונות הביטחון הקיבוצי, שעמדו ביסוד הסדר העולמי מאז תום מלחמת העולם השנייה.

סין כאיום מרכזי

ואכן, מה שמסתמן בתום שנתו הראשונה של טראמפ בכהונתו השנייה הוא הגדרה מפורשת וברורה הרבה יותר של עמדתו הריאליסטית, המבוססת על חתירה ליציבות על יסוד חלוקת הזירה הגלובלית לאזורי השפעה ברורים ומוגדרים, שבהם זכאיות המעצמות הדומיננטיות בהם למרחב תמרון והשפעה.

הלקונה בגישה זו נותרה סין, שמהווה איום כלכלי וגיאו־אסטרטגי חמור. נוסף על פעלתנותה בים סין הדרומית, היא מהווה יריב כלכלי קשוח. כך הפכה סין, שלה תוכניות התפשטות חובקות עולם, ליעד העיקרי במלחמת המכסים הגלובלית, ומערכת היחסים רווית המתח עימה עלולה להצמיח מלחמה קרה חדשה ומאיימת.

ברור, אם כן, שתקוותו של טראמפ לעגן את מדיניות החוץ בעקרונות ניאו־בדלניים נמוגה. לא זו בלבד שהפעיל כוח צבאי בוונצואלה, אלא שהוא חרג לא אחת ממרחב ההשפעה שעיצב. כאשר זיהה איום ביטחוני חמור, לא היסס להפעיל כוח אווירי. כך פעל ב־15 במארס 2025 נגד החות'ים בתימן, וב־22 ביוני 2025 יזם מתקפה אווירית נרחבת על מתקני הגרעין האיראניים בפורדו, בנתנז ובאספהאן. במקרה זה השאיפה לעצור את המרוץ לפצצה חברה למחויבות יוצאת הדופן לישראל, שהותקפה על ידי שלוחות איראן.

גם כיום ניצבת ארה"ב על סף הכרעה לגבי מהלך צבאי נוסף באיראן, על רקע הדיכוי הברוטאלי של גל המחאות ההמוני. אם נוסיף לכך מהלכים בסומליה ובסוריה, מתברר שהצופן התפעולי של טראמפ היה מושתת לא על בדלנות אלא על הפעלת כוח אווירי נקודתי וממוקד, ששאפה להימנע מהסתבכות רבתי אך בה בעת ביקשה להפגין דומיננטיות.

עזה, סיפור הצלחה

לצד המעורבות הצבאית, הנשיא חותר להטביע חותם כמיישב סכסוכים. הוא פועל בהתמדה לסיום סכסוכים מורכבים, שהמרכזיים שבהם הם מלחמת רוסיה־אוקראינה (שבה מאמציו טרם נשאו פרי) ומלחמת עזה. בחזית זו הוא רושם את הצלחתו העיקרית, הן בזיקה לשחרור החטופים והן בכינון הפסקת האש ובעיצוב המתווה התלת־שלבי ליצירת הוויה חדשה ברצועה. הדרך רצופה מהמורות, אך קשה שלא להתרשם מהנחישות.

זירה זו לא נתפסה בהקשר ייחודי, אלא נשזרה בתוך הקשר מזרח־תיכוני רחב, שבמרכזו השאיפה להרחיב את הסכמי אברהם וליצור סביבה יציבה שתרתיע כל איום מכיוון איראן. החודשים הקרובים יוכיחו אם עלה בידו להתקדם לקראת מימוש החזון.

מה שברור כבר כעת - מאחורי הדימוי של נשיא המרבה לאלתר ולפעול באופן ספונטני קיימת בפועל משנה סדורה ובהירה המעצבת את מהלכיו במישור האסטרטגי, גם אם הנסיבות מחייבות סטיות טקטיות זמניות ממסכת אמונותיו היסודיות.