בניגוד לנשיאים אמריקנים שלרוב מכהנים שמונה שנים, לדונלד טראמפ תהיה ככל הנראה השפעה משמעותית יותר, ולו רק משום שהוא ייצא מהבית הלבן וייכנס אליו בפרק זמן שיימשך 12 שנה. החותם שמותיר טראמפ הוא לא רק תוצאה של מספר השנים שבהן הוא יכהן כנשיא. עידן טראמפ ישפיע גם בגלל קצב התהליכים שאותם מייצר מי שמשנה את המציאות בקצב רצחני. סיומה של השנה הראשונה בקדנציה השנייה הוא נקודת ציון טובה לנסות להעריך את אותם שינויים.
במדיניות החוץ, החל ממדורו, דרך שובם של החטופים ועד התקיפה באיראן ביוני האחרון ומשטר המכסים, ברור שכהונתו השנייה נפתחה בסערה, אבל גם בחזית הפנים קצב השינויים מהיר ומשמעותי לא פחות.
טראמפ הגיע מוכן, עם תוכנית עבודה סדורה בשלל נושאים הקשורים למדיניות הפנים. קשה להאמין, אבל רק שנה חלפה מאז הושבע לקדנציה שנייה, שמבחינת המהלכים בפוליטיקה האמריקנית כמעט אין לה אח ורע. בעוד תומכיו רואים בשנה האחרונה ניקוי אורוות נחוץ ושובה של אמריקה לימי גדולתה, הרי במבט רחב יותר - 2025 תיזכר כשנה שבה הועמד המבנה החוקתי האמריקני במבחן קיצון. בסוף השנה הראשונה לכהונתו השנייה, ארה"ב אינה רק מדינה מקוטבת. מדובר במדינה שנמצאת בעיצומו של עיצובם מחדש של החוזה שבין השלטון לאזרח ושל יחסי הכוחות בין רשויות השלטון לבין עצמן.
סלע מחלוקת מרכזי היה ונשאר סוגיית ההגירה. מה שהחל כהבטחת בחירות למבצע הגירוש הגדול בהיסטוריה, הפך בשנת 2025 למציאות יומיומית. הפשיטות המאסיביות של סוכנות ICE בלב ערים גדולות יצרו תקדים: עימות פיזי בין כוחות אכיפת חוק פדרליים לתושבים מקומיים.
כאשר סוכני ICE פועלים בתוך שכונות מגורים, הם נתקלים לא פעם במפגינים, אך חמור מכך - הם נתקלים בהתנגדות פעילה של משטרות מקומיות הפועלות בהוראת מושלים דמוקרטים. המראות של כוחות שיטור מקומיים המונעים מסוכנים פדרליים גישה למוסדות ציבור, מסמלים קריסה של עקרונות בסיסיים שעליהם מבוסס מבנה הפדרליזם האמריקני.
המדיניות שעליה דהר טראמפ בחזרה אל הבית הלבן הפכה למנוע של פילוג ציבורי עמוק, שבו חלקים נרחבים באומה האמריקנית חשים כי הם חיים תחת משטרים שונים בתוך אותה מדינה.
במקביל למהומה ברחובות, מתחולל שינוי שקט אך משמעותי לא פחות בתוך מוסדות השלטון בוושינגטון. טראמפ של 2025 הוא נשיא שלמד מלקחי העבר. הוא כבר לא נאבק במערכת, הוא מכפיף אותה. הדחיפה להרחבת סמכויות הנשיא כראש הרשות המבצעת הגיעה לשיאים חדשים. ביטוי מובהק למשבר החוקתי בא בדמות מדיניות המכסים.
באמצעות שימוש יצירתי בחוקי חירום, טראמפ הצליח לעקוף את הקונגרס שאמור להיות בעל הסמכות בנושא, והטיל מכסים שהרעידו את השווקים ושינו את הגיאופוליטיקה העולמית. הקונגרס, המוחלש ממילא, מצא את עצמו מודר מהחלטות כלכליות גורליות. זוהי אינה רק שאלה של כלכלה. מדובר בסוגיה יסודית של המאזן החוקתי הרצוי במערכת של הפרדת רשויות בעלת איזונים ובלמים. אם הנשיא יכול להטיל סנקציות ללא אישור הרשות המחוקקת, הפרדת הרשויות הופכת עם הזמן להמלצה.
בעוד הנשיא חוגג את ניצחונותיו, שעון החול הפוליטי אוזל באכזריות. עשרה חודשים לפני בחירות האמצע, הדינמיקה ההיסטורית אינה לטובתו. ההיסטוריה האמריקנית מלמדת שמפלגתו של הנשיא כמעט תמיד מאבדת גובה בקונגרס בבחירות האמצע.
מדובר בסיכון פוליטי-קיומי לאג'נדה שאותה מנסה טראמפ לקדם. אם הדמוקרטים יצליחו להחזיר לעצמם את השליטה, המעבר של טראמפ למעמד של נשיא בעל השפעה מוגבלת עלול להיות מהיר וכואב. במצב כזה, כל צו נשיאותי ייבחן בזכוכית מגדלת. השנתיים האחרונות של הקדנציה עלולות להפוך לקרב בלימה משפטי ופוליטי, שימנע ממנו להשלים את המהפכה.
בתום השנה הראשונה, טראמפ הצליח לממש חלק גדול מהבטחותיו, אך המחיר היה הגדרה מחדש של היסודות שעליהם עומדת הרפובליקה. בעידן שבו ארה"ב מתמודדת עם תחרות קשוחה מול סין, הכאוס שטראמפ מכניס למערכת הוא הרה גורל. השאלה שתרחף מעל 2026 היא אם המבנה החוקתי האמריקני יצליח לתקן את עצמו דרך הקלפי בנובמבר, או שמא הרפורמות שביצע טראמפ כבר מקובעות מכדי ששינויים בקונגרס יוכלו לאזנן. אמריקה מתקרבת לנקודת הכרעה: האם היא נשארת דמוקרטיה של איזונים ובלמים, או הופכת למערכת שבה ראש הרשות המבצעת נהנה מכוחות ומסמכויות שעליהם כמעט אין מגבלות חוקתיות.
הכותב הוא ראש מרכז ברק למנהיגות באוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו