"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

טטיאנה שלוסברג, נכדתו של ג'ון פ. קנדי, הלכה לעולמה בגיל 35

שלוסברג חשפה בחודש שעבר כי היא מתמודדת עם "מוטציה נדירה" של לוקמיה מיאלואידית חריפה • לדבריה, רופאה עדכן אותה כי ניתן יהיה "להחזיק אותה בחיים אולי שנה"

,עודכן
0השמעה
טטיאנה שלוסברג. צילום: AP

טטיאנה שלוסברג, בתה של קרוליין קנדי ונכדתו של נשיא ארצות הברית לשעברג'ון פ. קנדי, הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת סרטן סופנית – כך נמסר הערב (שלישי) בהודעתקרן ספריית ג'ון פ. קנדי.

בהודעת הקרן נכתב: "טטיאנה היפה שלנו הלכה לעולמה הבוקר. היא תמיד תהיה בליבנו". שלוסברג הייתה בת 35 במותה, עיתונאית שעסקה בנושאי סביבה ואם לשני ילדים קטנים.

טטיאנה שלוסברג,

בחודש שעבר חשפה שלוסברג בטור אישי שכתבה ופורסם במגזיןהניו יורקרכי אובחנה במאי 2024, זמן קצר לאחר לידת ביתה הקטנה, עם "מוטציה נדירה" של לוקמיה מיאלואידית חריפה. במסה תיארה את רגעי האבחון ואת התחזית הקשה שקיבלה במסגרת ניסוי קליני.

לדבריה, רופאה עדכן אותה כי ניתן יהיה "להחזיק אותה בחיים אולי שנה", והמחשבה הראשונה שעלתה בראשה הייתה שילדיה לא יזכרו אותה. היא כתבה כי ייתכן שבנה ישמור זיכרונות מועטים, אך בתה הקטנה כמעט שלא חוותה אותה כאם, בשל אשפוזים ממושכים והגבלות חמורות שנכפו עליה מחשש לזיהומים לאחר השתלות.

שלוסברג תיארה בכנות את תחושת ההיעדרות מחייה של בתה בשנה הראשונה לחייה – היעדרות שכפתה עליה המחלה – ואת השאלות הקשות סביב זיכרון, זהות ואימהות. היא סיימה את דבריה בניסיון מודע "לחיות ולהיות עם" ילדיה, גם כאשר ההווה עצמו הפך, לדבריה, למשימה קשה מנשוא.

בפסקאות האחרונות כתבה על זיכרונות שמגיעים והולכים, רבים מהם מילדותה, ועל התחושה שהיא צופה בעצמה ובילדיה גדלים במקביל. "לפעמים אני משלה את עצמי שאזכור את זה לנצח", כתבה, "שאזכור את זה כשאהיה מתה. ברור שלא. אבל כל עוד איני יודעת מהו מוות – אמשיך להעמיד פנים. אמשיך לנסות לזכור".

שלוסברג הותירה אחריה את בעלה, ג'ורג' מורן, את בנם ובתם הקטנים, את הוריה קרוליין קנדי ואד שלוסברג, ואת אחיה – רוז וג'ק שלוסברג.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר