מניסיוני באו"ם: כדי לא לחזור על הטעות - זו האמת שישראל חייבת לומר לטראמפ

"הבאתי לקיצן של שמונה מלחמות בעשרה חודשים, השמדתי את האיום הגרעיני האיראני, סיימתי את המלחמה בעזה, ולראשונה זה 3,000 שנה הבאתי שלום למזרח התיכון" - כך הציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את הישגיו בנאומו לאומה בתחילת חודש דצמבר.

על תרומתו של טראמפ לביטחונה של ישראל ולשחרור החטופים אין עוררין. אך דווקא בשל גודל ההישגים, ראש הממשלה בנימין נתניהו חייב להבהיר בפגישתו הקרובה עימו בפלורידה אמת יסודית: במזרח התיכון הסכמים ותוכניות נבחנים לא בהצהרות אלא ביישום מלא, עיקש וחסר פשרות. אסור להתפתות ל"שקט מלאכותי", או להסדרים שמרחיקים את האיום רק למחר.

לא לחזור על הטעות

לאחר 7 באוקטובר ישראל חייבת לאמץ גישה מפוכחת. חרף הישגי צה"ל, חמאס שולט בחלקים מרצועת עזה, מגייס מחבלים ומתחמש מחדש. בצפון, לפי דיווחים, איראן הזרימה לחיזבאללה כמיליארד דולר בשנה האחרונה. חיזבאללה משקם יכולות בקצב מהיר, בעוד ממשלת לבנון וצבאה מוכיחים שאין ביכולתם לפרק אותו מנשקו.

אם מגמה זו תימשך נראה שמלחמה נוספת היא רק עניין של זמן. בהקשר זה חשוב לומר את האמת: כוחות בינלאומיים מעולם לא הבטיחו את ביטחונה של ישראל ולא בלמו ארגוני טרור.

כישלון הכוחות הבינלאומיים והלקח לעזה

כנציג ישראל באו"ם פעלתי לביטול מנדט יוניפי"ל, משום שכשל בייעודו. במלחמה בצפון גילינו שיוניפי"ל לא רק נכשל - הוא לעיתים אף מסייע לפעילות עוינת של חיזבאללה. אסור לחזור על הטעות הזו בעזה. רק ישראל תבטיח את ביטחונה. צה"ל חייב להישאר בשליטה ביטחונית מלאה בצידה המזרחי של הרצועה ולאורך "הקו הצהוב". שום כוח בינלאומי או פלשתיני לא יילחם בחמאס ולא יפרק אותו מנשקו בכוח.

טורקיה בוודאי אינה יכולה להיות חלק ממערך כזה. אין להסכים גם לשילוב מחבלי חמאס בכוח ביטחון עזתי - מהלך שיאפשר לארגון להפעיל את לוחמיו ביום הפקודה.

נתניהו חייב להציף בפני טראמפ גם את תפקידה ההרסני של קטאר: מימון טרור, קידום אנטישמיות, דה-לגיטימציה לישראל וערעור היציבות והנורמליזציה באזור. קטאר אינה יכולה לטעון שהיא בעלת ברית של ארה"ב בזמן שהיא פועלת לשימור שלטון חמאס ברצועה ומנסה לסכל יעד מרכזי במדיניות החוץ של טראמפ - הרחבת הסכמי אברהם.

ובאיראן, הזמן אינו פועל לטובתנו. משמרות המהפכה משקמים יכולות ומצמצמים את יתרוננו, במיוחד בתחום הטילים הבליסטיים המהווה איום קיומי על ישראל. היעד האסטרטגי האמיתי חייב להיות שינוי המשטר. המשטר מצוי במשבר לגיטימציה עמוק, וזו שעת כושר לפעול יחד.

יש חזית נוספת, פנימית, שאסור להתעלם ממנה: האנטישמיות הגואה בארה"ב, כולל קולות קיצוניים מתוך המחנה הטראמפי עצמו. על הנשיא להבהיר קו אדום ברור, לגנות ולפעול בנחרצות נגד מסיתים, ולהוביל מאבק לאומי באנטישמיות.

לא פחות חשוב להדגיש לציבור האמריקני את האמת: ישראל ויהדות ארצות הברית הן נכס אסטרטגי לאמריקה בתחומי הביטחון, המודיעין, הטכנולוגיה, הבריאות והכלכלה, והן תורמות ישירות לחוסנה ולבטחונה של ארה"ב.

לחזק העצמאות הביטחונית

בתוך חיזוק הברית - הגיע הזמן לעדכן גם את מודל הסיוע הביטחוני. ראוי שראש הממשלה יפעל בהתאם להצהרתו מכהונתו הראשונה ויקדם מול הנשיא מתווה פוחת וברור: ירידה הדרגתית של הסיוע הביטחוני האמריקני לאורך כעשור - עד לאפס. ובמקביל, להפוך את ה"סיוע" לשותפות אסטרטגית שמבליטה את התרומה הישראלית לביטחון ארצות הברית בתחומי מודיעין, סיכול טרור, סייבר וחדשנות צבאית.

כך תתחזק העצמאות הביטחונית של ישראל, וייסתם אחד מכלי ההסתה המרכזיים של שונאי ישראל בארה"ב - המשתמשים בסיוע כדי לטעון שהברית עם ישראל "עולה לאמריקה כסף". המפגש בפלורידה הוא הזדמנות; אם יתקיים בו השילוב של נחישות, ראייה אסטרטגית ושיתוף פעולה אמיתי, ניתן יהיה לא רק לשמר הישגים אלא לקבע מציאות בטוחה ויציבה יותר לישראל ולמזרח התיכון כולו.

הכותב כיהן כשר ושגריר ישראל בארה"ב ובאו"ם לשעבר, ומכהן כיום כראש המרכז לדיפלומטיה של מכון משגב לביטחון לאומי.