כשאדם בוהלר, מהאנשים הקרובים למעגלי קבלת ההחלטות בממשל טראמפ הנוכחי ומי שהיה חלק מהצוות המצומצם שסייע בקידום הסכמי אברהם, שב לכהן בממשל בתחילת השנה, הוא ידע שהוא מקבל לידיו אחריות כבדה.
תפקידו, שליח הנשיא לענייני חטופים, הוא תואר שמרמז לכאורה על דיפלומטיה ועל פגישות רשמיות, אך בפועל הוא אחד התפקידים הבודדים בוושינגטון שבהם התואר אינה מטאפורה, אלא שליחות שעשויה לגזור חיים ומוות. כל מילה, כל החלטה, כל שיחה, יכולה להשפיע על גורלו של אדם שמוחזק בכלא או מרתף חשוך במקום כלשהו בעולם. תפקידו העתידי הפך לאישי ומורכב עוד יותר אחרי 7 באוקטובר, היום שבו מדינת ישראל, וגם הוא כיהודי אמריקני, נכנסו למציאות חדשה לחלוטין.
לדברי בוהלר, הדרך לתפקיד הזה לא הייתה מתוכננת. היא התחילה שנים קודם לכן, במהלך פגישה של הממשל הראשון של טראמפ עם נשיא סין, שי ג'ינפינג. "ישבתי לצד רוברט אובראיין", מספר בוהלר בראיון מיוחד ל"היום", "וראיתי אותו מבקש מנשיא סין למסור שני ספרי תנ"ך לשני אזרחים סינים-אמריקנים שהוחזקו בשבי במדינה. שאלתי במה מדובר". אובראיין, ששימש אז בתור השליח לענייני חטופים בטרם מונה ליועץ לביטחון לאומי, סיפר לו על תפקידו. "הנה משהו שיכול ליצור השפעה ממשית על חייהם של אנשים, ליצור הבדל ענק. זה השאיר עליי חותם", אומר בוהלר.
אחרי ארבע שנים שבהן, לדבריו, "מדיניות החוץ האמריקנית, כפי שנבנתה בעמל רב בממשל טראמפ הראשון, הלכה והתדרדרה תחת ממשל ביידן", הגיע הרגע שבו טראמפ זכה שוב בבחירות לנשיאות. "זה היה רגע של הקלה גדולה", הוא מספר. בטרם הבחירות, הוא מצא את עצמו על טיסה לכנס הרפובליקני הלאומי (RNC). לידו ישבה מורגן אורטגוס, מי שהייתה דוברת מחלקת המדינה לשעבר, וכיום סגנית שליח הנשיא למזרח התיכון.
"מורגן שאלה אותי מה אני רוצה לעשות בקדנציה השנייה. אמרתי לה בכנות שלא חשבתי על זה. ואז היא אמרה: 'האם חשבת אי פעם על SPEHA? (ראשי תיבות של "השליח המיוחד של הנשיא לענייני שבויים")', בכלל לא ידעתי שזה השם הרשמי של התפקיד של אובראיין".
כשהמטוס נחת, פגש באובראיין עצמו. "שאלתי אותו מה דעתו עליי בתפקיד כזה. הוא הסתכל עליי ואמר: 'זה רעיון מעולה. יש לך כבר את מערכות היחסים, זה מושלם בשבילך'. כאילו זה היה משהו שפשוט שנועד להיות". לאחר מכן הגיע הרגע שישב מול הנשיא טראמפ. "הנשיא שאל: 'מה דעתך על לעשות משהו רוחבי במזרח התיכון או משהו כזה?'", משחזר בוהלר.
"עניתי שיש לנו אנשים מעולים במזרח התיכון, ושעניין החטופים הוא אחד הנושאים המשמעותיים ביותר שיש לנו, כי ישנם הרבה אמריקנים, בני ברית רבים, ובמקרה הזה גם ישראלים, בשבי". הנשיא אהב את התשובה. 'אם זה מה שאתה רוצה, אין בעיה, גם אני חושב שזה ממש חשוב', הוא אמר. וכך זה נסגר".
הוא מתאר כיצד 7 באוקטובר היה אירוע מכונן עבורו. "מסיבה כלשהי, הייתי ער עד שעות מאוחרות באותו לילה, וראיתי דיווחים ראשונים עוד לפני שידענו עד כמה זה נורא. נשארתי ער כל אותו הלילה כשהדברים התגלגלו. לראות את 7 באוקטובר כאמריקני, כיהודי, זה היה הרסני", הוא אומר בפשטות.
"הרגשתי מתוסכל, כי לא חשבתי, ועדיין אני לא חושב, שזה היה קורה תחת הנשיא טראמפ. כשהוא ניצח שוב בבחירות, לא יכולתי ללכת לישון כי ממש שמחתי. הרגשתי שסוף סוף אנחנו הולכים לעשות משהו בנוגע לזה. לא חשתי שהיינו תקיפים מספיק תחת הממשל הקודם".
בוהלר ציין כי במהלך פגישותיו עם הנשיא הובהר לו שהמשימה שלו תהיה רחבה בהרבה מהגדרת התפקיד הרשמית, שמתמקדת בחילוץ אמריקנים. "הנשיא אמר לי שכל הישראלים נכללים בתוך המנדט שלי", מספר בוהלר.
"כשהגעתי לביקור הראשון שלי, ראיתי את רה"מ בנימין נתניהו. בכל פעם הבטחתי לו שאנחנו לא נפסיק עד שכולם יהיו בבית". הוא מוסיף: "זה היה חשוב מאוד בשבילי, משום שעבורנו, במובן הרחב, כיהודים, לראות את מה שקרה, לגדול עם המחשבה על מה שקרה לנו בשואה, ואז לראות שואה שנייה... צריך לוודא שאנו פועלים ושאיננו שוכחים את הראשונה, ועכשיו את השנייה, ומתוך הכאב הזה, לראות איזה טוב עשוי לצמוח מזה", אומר בוהלר, ביחס לשינויים המתהווים במזרח התיכון בעקבות המלחמה, אותו מגדיר "אזור שהשתנה לחלוטין".
מספר חודשים לתוך תפקידו, אחד המהלכים שעשה אז יצר סערה גדולה: פגישה ישירה עם נציגי המשא ומתן של חמאס. בישראל, המהלך עורר ביקורת קשה. "היה חשש שבפגישה נציע משהו או שנעשה עסקה בלי הישראלים", אבל בוהלר מבקש להעמיד דברים על דיוקם. "חשוב להבין: שום דבר כזה לא קורה על דעת עצמי", הוא מדגיש, ביחס למפגש עם חמאס. "אלו דברים שתואמו באופן רחב עם הבית הלבן".
באשר להתכנות של מהלך עוקף ישראל, הבהיר: "זה משהו שלעולם לא היינו עושים. אני לא עושה עסקאות עם תמורה. זו הייתה החלטה ישראלית מה להציע". כנשאל מה גרם לו לעשות צעד כה נועז וחריג אז, הוא משיב ללא היסוס: "הזמן הוא רוצח עבור חטופים. כשאתה עובד רק דרך מתווכים, זה יכול לקחת יותר זמן. בזמן שאני יושב פה אני חושב על חטופים שכלואים איפשהו, וזה משהו שמעיק עלייך. קיום דיאלוג עם כל אחד, אפילו עם חמאס, מאיץ דברים".
ראוי לציין כי בהמשך המשא ומתן מול חמאס, ובפרט בסבב האחרון שהוביל להסכם הפסקת האש ולהשבת החטופים החיים והחללים שנותרו בעזה, גם שליח הנשיא למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, ויועצו הבכיר של הנשיא, ג'ארד קושנר, ניהלו מגעים ישירים מול נציגי ארגון הטרור.
כשנשאל בוהלר על תחושותיו כיהודי על עצם הפגישה עם אנשי חמאס, אמר: "בפגישותיי עם חמאס, או עם כל ארגון טרור אחר, אני תמיד זוכר שאינני שם במתכונת אישית, אלא מייצג את המדינה שלי. אני משתדל להישאר מרוכז במטרה, שהיא להביא לשחרור החטופים בהקדם האפשרי ולהבטיח שלא יילקחו שוב לעולם. זה גם עוזר לי מבחינה רגשית להתנתק מעט, אחרת אני חושב שהייתי כועס ומוטרד כל הזמן".
בוהלר מספר כיצד נשא את תמונתו של אחד החטופים, עידן אלכסנדר, בתוך המחברת שלו. "בשבילי, זו הייתה תזכורת שכל יום משהו עלול לקרות". לדבריו, הפגישה עם חמאס חשפה משהו מהותי: "רצינו להבין מה חמאס רוצים באמת. ואז התברר בשיחות שישנה אפשרות לעסקה רחבה של 'כולם תמורת כולם'. אנשים אמרו שזה בלתי אפשרי. אבל הם לא חישבו מסלול מחדש: שהנשיא רציני לגבי מה שהוא אומר, ושביבי והנשיא הולכים בחזית אחת".
באשר לטענה שעלתה באותה תקופה בדיווחים שונים, כאילו נלקח ממנו הטיפול בעזה בעקבות הסערה שהתרחשה, בוהלר מפריך את הדברים בנחרצות. "הדיווחים הללו שגויים משתי סיבות: ראשית, מעולם לא החזקתי את 'תיק עזה' מלכתחילה. ושנית, התיק שלי הוא רוחבי, עיסוק בחטופים, ואני ממשיך לעסוק בהבאת חטופים אמריקנים ובני ברית הביתה".
אך במקום להתמקד במחלוקות, בוהלר מעדיף לדבר על התוצאות, ובראשן שחרורו של עידן אלכסנדר. "זה היה הישג משותף של רבים: שלי, של סטיב ויטקוף, של ג’ארד קושנר, ושל אנשי ממשל נוספים. והייתי גאה להיות שם, כי כשמישהו משתחרר, זה מאוד מרגש", אמר.
בוהלר מתאר את רגעי השחרור של חטופים כמשהו שאינו דומה לשום חוויה אחרת. הוא מספר שהיה עם עידן אלכסנדר באותו מסוק שהחזיר אותו לישראל, ומתאר תופעה שראה אצלו ואצל אחרים שיצאו מהשבי. לדבריו, "בהתחלה, הפנים שלהם לא נראות טוב. אך בתוך דקות מהרגע שהם בידינו, הם מתעוררים לפתע לחיים. זה דבר נפלא לחזות בו". בוהלר מסביר שהתהליך הזה חזר על עצמו שוב ושוב: "היו לנו 160 אמריקנים ובעלי ברית שהבאנו הביתה, וזה כמעט תמיד אותו דבר. זה ממכר. אתה מרגיש את אלוהים ברגעים הללו".
הוא מתאר גם חוויות של שחרורים אחרים. "ביום ההשבעה של טראמפ, הבאנו שני אנשים מאפגניסטן. הייתי עם המשפחה של אחד מהם באירוע ההשבעה, הם עמדו מאחורי הנשיא", הוא מספר. "מאוחר יותר, בסביבות 23:30 בלילה, נסענו לביתם. העירו את אשתו ואת הילדים. אמרתי להם שאביהם נמצא בידיים אמריקניות, ואז חיברתי אותם אליו בטלפון. לראות את הרגע הזה, זה נותן אמונה".
סיפור נוסף שהוא משתף באופן נרגש הוא זה של אליזבת צורקוב, חוקרת ישראלית-רוסית שנחטפה והוחזקה בידי ארגון טרור פרו-איראני בעיראק, קתאיב חיזבאללה, במשך שנתיים וחצי. הפעם, בניגוד למקרים אחרים, בוהלר החליט לנהוג בדרך שונה לחלוטין: פנייה פומבית, חריפה ונדירה נגד ראש ממשלת עיראק.
"בשיחה הראשונה איתו קיבלתי גינונים ודיבורים דיפלומטיים, אך לא קיבלתי מחויבות אמיתית", הוא אומר. "אני לא מקבל דבר כזה בשם נשיא ארה"ב. זה מעליב את הנשיא. אז אמרתי לו את זה בצורה ברורה".
לצורך המחשת הטון שבו בחר לנקוט מולו, בציוץ מרשת X מפברואר השנה כתב בוהלר: "אליזבת צורקוב היא סטודנטית בפרינסטון שמוחזקת כחטופה בעיראק! ראש הממשלה העיראקי סיפק שוב ושוב הבטחות שווא לממשל הקודם לגבי שחרורה. אבל עכשיו דונלד טראמפ עלה עליך! אם אליזבת לא חוזרת הביתה עכשיו, משמעות הדבר היא שראש הממשלה העיראקי אינו מסוגל להשיבה ועליו להיות מפוטר, או גרוע מכך, הוא מעורב בדבר. החזר את אליזבת הביתה עכשיו!".
התגובה העיראקית הייתה מהירה. "זה היה כאילו אמרו: 'בסדר, לא הבנו שאתה כזה רציני'. ואז הם התחילו לפעול". בוהלר מקפיד לציין כי בתמורה להשבתה של צורקוב "לא נתתי להם שום דבר. אמרנו לעיראק, 'בואו נעבוד יחד, זה נטל עבורכם'. תקנו את הנטל הזה ותנו לנו לעזור לכם. והעיראקים, לזכותם, נתנו מענה. ישנן מדינות שלא תמיד עושות זאת, ואז כארה"ב אנחנו מחליטים כיצד לפעול. להחזיק אמריקנים ובני ברית זה נטל עצום. ועבור מי שבוחר בדרך הזו ישנן השלכות מהותיות".
בעקבות המאמצים שחררה עיראק לא רק את צורקוב, אלא גם גופתו של אמריקני נוסף שהוחזק שם שנים. "בדיוק כמו בישראל, זה חשוב מאוד למשפחות שאם בן משפחה מת הם יוכלו לקבל את השרידים שלו, זה שווה המון".
כשנשאל בוהלר כמה אמריקנים עדיין מוחזקים בעולם, הוא משיב: "עשרות. באפגניסטן, ברוסיה, באיראן". אך הוא, מצידו, נותר שאפתן. "אנחנו נחזיר את כולם. נמשיך להפעיל לחץ עד שכל האמריקנים בבית".
השיחה נודדת חזרה לסוגיית החטופים הישראלים. מבין 251 החטופים שנלקחו 7 באוקטובר, נותר לפי שעה חטוף ישראלי אחרון, רן גואילי, שמוגדר כחלל וששרידיו טרם הוחזרו לישראל.
בוהלר נשאל כמה אופטימי הוא באשר להשבתו. "כשאמרנו 'כולם', התכוונו לכל אחד ואחד", הוא אומר. "אנו מחויבים לכך".
גם באשר ליום שאחרי בעזה, בוהלר מציג עמדה אופטימיות זהירה. "אני לא חושב שאפשר לבקש מישהו יותר טוב מקושנר, ויטקוף והצוות שעובד שם. הנשיא מחויב לכך, זה נותן לי אמונה רבה".
הוא מוסיף: "זה דבר ממש קשה, אך אין אף אחד שיודע לנווט מצבים קשים כמו ג'ארד קושנר. כולם אמרו שהסכמי אברהם בלתי אפשריים. הוא הוכיח אחרת. כשאנשים נתקעים על ההיסטוריה, הוא מסתכל על מצבים בעיניים מקוריות".
לסיום, בוהלר מספק התבוננות פנימית על משמעות התפקיד שלקח על עצמו. "שמעתי כל סיפור, ואלו דברים שקשה לשמוע. אני רואה את הגרוע ביותר באנושות". לצד הכאב, הוא מדגיש גם את נקודות האור של עבודתו: "אך אני רואה גם את הטוב ביותר באנושות. זה מזכיר שיש טוב בעולם. לא ראיתי דבר דומה לזה".