בראיון חד וגלוי בוועידת "ישראל היום" בניו יורק, פרש עמוס הוכשטיין - ממובילי המגעים בין ישראל ללבנון - תמונה מורכבת של השנה שחלפה מאז הפסקת האש הזמנית שלאחר 7 באוקטובר. כבר בפתח דבריו הזכיר את רגעי החרדה הראשונים של משפחות החטופים: "הייתי שם כשביידן סירב לעזוב את השיחה - זה רגע שיישאר איתי כל החיים", אמר. דבריו תיארו את עוצמת המשבר ההתחלתי ואת המעורבות האמריקנית בשעות הקריטיות.
עמוס הוכשטיין: "ישראל חייבת לתת הזדמנות לממשלת לבנון" // ועידת ישראל היום בניו יורק
משם עבר הוכשטיין לעסוק במצב בלבנון. לדבריו, הפסקת האש שהושגה לפני כשנה בין ישראל לחיזבאללה לא הייתה תוצאה של רצון טוב מצד הארגון, אלא "הפגנת חולשה צבאית". הוא חשף כי במקביל להפסקת האש החלו מאמצים להקים בלבנון נשיאות חדשה - שנחשבת בעיניו לפרו־מערבית ביותר זה שנים - כדי לייצר בסיס יציב למהלך ארוך טווח של פירוק חיזבאללה מנשקו.
שנה לאחר מכן, קבע הוכשטיין, התמונה עכורה הרבה יותר. ממשלת לבנון לא ביצעה את חלקה, והארגון לא הוחלש במידה שתאפשר התקדמות אמיתית. "חיזבאללה חייב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון חייבת לקיים את מה שהתחייבה אליו", אמר. עם זאת הדגיש כי ישראל חייבת לאפשר לממשלה הלבנונית הזדמנות אמיתית לפעול לפני שתשקול פתרון צבאי: "חזרה למלחמה לא תשיג את זה - אלא אם ישראל מתכננת כיבוש מלא, שאף אחד לא רוצה".
"צריך תוכנית אמריקנית־לבנונית רב־שלבית"
כשנשאל אם זהו אותו ההיגיון שבעבר הוביל אותו להתנגד למהלך צבאי מול חיזבאללה, הוכשטיין הסביר כי גם המבצע הקודם אמנם החליש את הארגון, אך לא פירק אותו בפועל. לדבריו, כוח צבאי לבדו אינו יכול לפתור בעיה אסטרטגית מושרשת. לכן הציג את הצורך בתוכנית רב שלבית הכוללת פינוי הדרום, ניטרול מערכי הטילים וצעדים פרקטיים בלוחות זמנים ברורים - תכנית שלדבריו חייבת להיות מובלת על ידי ארצות הברית בשיתוף עם לבנון.
לשאלה כמה זמן ישראל צריכה להמתין, הוכשטיין נמנע מלהגדיר פרק זמן קבוע מראש, אך הדגיש כי האחריות האמריקנית היא לבנות מסלול מעשי במקום להסתפק בהצהרות. כל ניסיון לחדש את הלחימה, קבע, יפגע גם בישראל, גם בלבנון וגם בארצות הברית: "כל ערעור ביציבות של לבנון לא יישאר רק בלבנון".
"לא כל הדמוקרטים הם ממדאני"
החלק האחרון של הראיון הוקדש לשאלה אם המפלגה הדמוקרטית עדיין תומכת בישראל. הוכשטיין דחה את התחזיות הפסימיות: ״יש עדיין תמיכה חזקה, גם בישראל וגם בקרב יהודי אמריקה. לא כל הדמוקרטים הם ממדאני״. הוא הודה לעלייה באנטישמיות מימין ומשמאל, אך הזהיר מפני קביעות גורפות: ״ארצות הברית היא עדיין המקום הבטוח ביותר ליהודים בעולם - ואני מאמין שזה יישאר כך״.
הוכשטיין סיים באופטימיות זהירה, כשהוא מצביע על האתגרים הגדולים בצפון, בישראל ובקהילות היהודיות בארצות הברית. לדבריו, אין מקום לייאוש: ״ההיסטוריה הוכיחה שניתן להתמודד עם הגלים האלה. צריך להילחם - ולא להרים ידיים״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו