הפלרטוט של איש התקשורת הימני טאקר קרלסון עם אנטישמיות אינו חדש, אך בשבוע האחרון הוא הצית סערה שמטלטלת את אחד הארגונים השמרניים החשובים ביותר בארה״ב.
טאקר קרלסון: ״'אוכלי החומוס בירושלים' רצחו את צ׳ארלי קירק" // רשתות חברתיות
במרכז המהומה "קרן הריטג'" - מכון המחקר החשוב ביותר בימין האמריקני, מעין גרסה של "קהלת" הישראלי, שכעת מצוי במשבר חסר תקדים, איומי ודרישות התפטרויות הדדיות, נטישה ומרד פנימי.
המפנה של קרלסון התרחש בהדרגה - מאז ש"פוקס ניוז" הראתה לו את הדלת לפני שנתיים, הוא החל להחריף את הטון נגד ישראל ואימץ קול שנתפס כ"בדלני". בהתחלה זה היה הראיון האוהד עם פוטין, אחר כך השיחה עם נשיא איראן, ראיון אוהד עם קנדיס אוונס האנטישמית. קרלסון קרא לשלול אזרחות מכל מי ששירת בצה״ל, טען ש-11 בספטמבר היה מזימה פנימית, והתנגד בתקיפות לכל סיוע אמריקני לישראל במלחמה מול איראן.
There has been speculation that @Heritage is distancing itself from @TuckerCarlson over the past 24 hours.
I want to put that to rest right now—here are my thoughts: pic.twitter.com/F8bcxBIqKI
— Kevin Roberts (@KevinRobertsTX) October 30, 2025
בשבוע שעבר קרלסון ראיין את ניק פואנטס, סטרימר ולאומן לבן רב השפעה שלא בוחל באנטישמיות גלויה, גזענות ושוביניזם גס. פואנטס מוכר היטב בחוגי הימין הקיצוני האמריקני, ונוהג להוביל את תומכיו - ״צבא הגרויפרס״ (Groyper Army) - במתקפות על מי שנתפס בעיניו כרך מדי או מתון מדי. האיש טען בעבר שמספר קורבנות השואה מוגזם, אמר שנשים ״רוצות להיאנס״, ואחרי הבחירות האחרונות פרסם את הסיסמה ״הגוף שלך, הבחירה שלי״, בפרפזה על הסיסמא של מי שתומכים בזכות להפלות.
בראיון עם קרלסון הוא הודה בגאווה שהוא ״מעריץ״ את סטלין, הסביר למה צריך להילחם ב״יהדות העולמית המאורגנת״, ולעג בבוז לנוצרים תומכי ישראל - "אויביו" הגדולים של קרלסון מאז שאימץ את הקו החדש שלו.
הראיון עורר סערה בימין השמרני - מטד קרוז שכינה את פואנטס ״נאצי״ ועד בן שפירו שגינה את השתיקה של קרלסון. אבל אז קרה משהו שאף אחד לא צפה: קווין רוברטס, נשיא קרן הריטג׳ היוקרתית, העלה לרשת סרטון שבו הגן בחום על ״ידידו הקרוב״ קרלסון. רוברטס יצא חוצץ נגד ״הקואליציה הארסית״ שתוקפת את קרלסון, והסביר שאפשר לבקר את ישראל בלי להיות אנטישמי - תוך שימוש במונחים כמו ״המעמד הגלובליסטי״ - "משרוקית כלבים" אנטישמית מוכרת.
ההלם ביהדות ארה״ב, ובעיקר זו השמרנית, היה עצום - וכדי להבין למה, צריך להכיר את כוחה האדיר של קרן הריטג׳. הקרן נוסדה ב-1973 והפכה למכון המחקר השמרני המשפיע ביותר בוושינגטון, מעין גרסה אמריקנית של פורום קהלת אבל עם תקציב של יותר מ-100 מיליון דולר בשנה ומאות עובדים. היא עיצבה מדיניות של ממשלים אמריקניים מרייגן ועד טראמפ והובילה את "פרויקט 2025" שביקש לנסח את קווי המתאר של מדיניות ממשל טראמפ הנכנס, בהצלחה רבה למדי.
בתקופה שבה יהודי ארה״ב נתונים למתקפות חסרות תקדים מהימין ומהשמאל הקיצוני, מה שנראה כמו חדירה של זרמים אנטישמיים בוטים למוסדות המפלגה הרפובליקנית הכה בהלם רבים. התגובה הייתה מיידית: שמונה ארגונים יהודיים נטשו את ״פרויקט אסתר״ של הקרן, ביניהם הקואליציה לערכים יהודיים וארגון ציוני אמריקה. צוות המשימה הלאומי למאבק באנטישמיות, שפעל תחת חסות הקרן, הודיע שהוא מנתק קשרים ועובר לפעול באופן עצמאי.
מורט קליין, נשיא ZOA, הציב אולטימטום ברור - אם רוברטס לא יתנצל, ינתק קשרים עם קרלסון ויתפטר, הארגון יפסיק כל שיתוף פעולה. ״הפך את הריטג׳ ממבצר פרו-ישראלי לשותף של שונאי יהודים״, האשים מורטי.
בן שפירו תקף את רוברטס וקבע ש״הבחירה שלא לגנות אנטישמיות אינה שמרנות אלא כניעה מוסרית״. הסנאטור טד קרוז כינה את פואנטס ״נאצי״ והזהיר ש״שתיקה מול אמירות כאלו היא שיתוף פעולה עם רוע״.
בתוך המכון עצמו התחוללה דרמה לא פחות סוערת, מפרד פנימי של ממש. חמישה חברי צוות המאבק באנטישמיות התפטרו במחאה, וראש הסגל של רוברטס ״הציע את התפטרותו״ - שהתקבלה במהירות. ביום רביעי התקיימה פגישת עובדים סוערת שהקלטתה הודלפה לתקשורת, ובה עובדים ותיקים תקפו את רוברטס בחריפות חסרת תקדים.
רוברטס פתח את הפגישה בהתנצלות: ״עשיתי טעות, אכזבתי אתכם ואת המוסד. נקודה״. הוא הודה שהביטוי ״קואליציה ארסית״ היה ״בחירת מילים נוראה, במיוחד לעמיתינו וחברינו היהודים״, והבטיח לתקן אך לא להתפטר.
״אתה הראית חוסר אומץ וחוסר שיקול דעת מדהים״, אמרה לו איימי סוורר, חוקרת בכירה, ״אין לי שום אמון בהנהגה שלך״.
ההקלטה מהפגישה חושפת את עומק הזעם בקרן. עובד ותיק הטיח ברוברטס: ״באקלי (ויליאם פרנק באקלי, ממייסדי השמרנות האמריקנית החדשה) הבין שחייבים לגרש את המשוגעים ולטהר את התנועה מאנטישמיות - זה מה שבנה את השמרנות האמריקנית, ועכשיו אנחנו הופכים את כל התהליך״.
דניאל פלש, יהודי העובד במרכז לביטחון לאומי של המכון, תיאר "ימים קשים שבהם המוסד לא מסוגל לומר בקול רם: טאקר אנטישמי, ואיננו רוצים להזדהות עמו". עובדת צעירה אחת, דווקא יצא להגנת הסרטון וטענה שכקתולית, "ציונות-נוצרית" היא כפירה. רמז ברור לכך שלמרות התגובה התקיפה בקרב רוב העובדים, גם בתוך הקרן עצמה "מלחמת האזרחים" - שעיקרה המאבק סביב ישראל - מחלחלת פנימה.
המשבר בקרן הריטג׳ הוא סימפטום לקרע עמוק יותר בימין האמריקני. מצד אחד ניצבים השמרנים הוותיקים, תומכי ישראל המסורתיים; מצד שני צומח דור חדש של פופוליסטים בדלניים שרואים בישראל נטל ובתמיכה בה בגידה ב״אמריקה תחילה״.
מעבר למשבר הפנימי בימין האמריקני, הפרשה חושפת סכנה רחבה יותר המאיימת על יהדות ארה״ב. השבוע, אחרי שזוהרן ממדאני - סוציאליסט דמוקרטי עם עמדות אנטי-ציוניות חריפות - נבחר לראש עיריית ניו יורק, מיהר קרלסון לחבק אותו בניוזלטר תחת הכותרת הציני ״יהודים בעד ממדאני״. הוא דחה את האשמות נגד ממדאני באנטישמיות, וכתב כי ״קבוצת 'ישראל תחילה' באמריקה צריכה אנטישמיות - זו התקווה היחידה שלהם לשכנע משלמי מסים להמשיך לשלוח את הונם לממשלת נתניהו״.
תיאוריית הפרסה הפוליטית מדברת על מצב שבו הקצוות הקיצוניים נפגשים - ובארה״ב של היום הם נפגשים סביב שנאה משותפת גלויה לישראל, ובסתר אף יותר מכך. עבור רוב מוחלט של יהודי אמריקה, שרואים בציונות ובקשר לישראל מרכיב מרכזי בזהותם, שני קצוות הפרסה הללו הופכים לפטיש וסדן שהקהילה היהודית מוצאת את עצמה ביניהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו