למרות שבימים האחרונים נראה היה שמעמדו של זוהרן ממדאני מתערער, התברר שהמאמץ לעצור אותו היה מעט מדי ומאוחר מדי. כל הניסיונות למנוע את כניסתו של הפרו-פלשתיני המובהק, שהגדיר את הציונות כבלתי לגיטימית, ללשכת ראש העיר - קרסו. אובמה העניק לו לגיטימציה והתחייב לשמש כמנטור, וממדאני ניצל את חולשת יריביו שלא הצליחו לאחד כוחות. התוצאה: ב-1 בינואר 2026 הוא ייכנס ללשכה עם שלטון כמעט מוחלט, בלי צורך בקואליציה.
ממדאני, שבעיניו אין לישראל זכות קיום לגיטימית כמדינת העם היהודי, זכה בניצחון ברור בעיר עם הריכוז היהודי הגדול בתפוצות, כאשר 38% מהמצביעים הצהירו שעמדת המועמדים כלפי ישראל הייתה נושא מרכזי בבחירתם.
מדובר בזעזוע טקטוני. מועמד שהזדהה ללא סייג עם תנועת BDS, הגדיר את המלחמה בעזה כ״רצח עם״ והכריז שיביא למעצרו של נתניהו עם נחיתתו בניו-יורק - זכה במרוץ. הניצחון מהווה איום חמור על מעמדם וזהותם של יהודי ניו-יורק, ושולח גלי הלם וחרדה לכל הקהילה היהודית בארה״ב.
המשמעות העמוקה של הניצחון היא תודעתית: היא פותחת מחדש צלקות ישנות וכואבות הקשורות לזהותם של יהודי ארה״ב - אזרחים נאמנים למולדתם, שחשים יחד עם זאת קשר עמוק לעם היושב בציון. באיבחה אחת, לאחר שסוגיית ״הנאמנות הכפולה״ כבר נמוגה ולאחר שהקהילה השתלבה במרקם החיים האמריקני, נפרמה תחושת הביטחון הזו. זאת, כאשר קורא התיגר על הסינתזה הזהותית היהודית הוא עצמו מהגר בעל זיקות ונאמנויות אידיאולוגיות מורכבות, שהזיקה לארה״ב איננה בהכרח המרכזית שבהן.
על רקע זה יש לצפות שעידן חוסר הביטחון הזהותי, החרדה והחשש להתבטא למען ישראל - יחזור. רבים מחברי הקהילה ימצאו עצמם חוזרים לתקופות אפלות בעברם, שבהן נאלצו שוב ושוב ״להוכיח״ את נאמנותם לארה״ב, המדינה שהעניקה להם הזדמנות להצליח ולהתקדם ללא אפליה, מכסה או כוכבית.
תהליך ההתרופפות של הקהילה היהודית בארה״ב כקבוצה מלוכדת זרע את זרע הפורענות, כאשר בעבר כמעט כולה תמכה בישראל, במיוחד מול איומים בטחוניים. היום, הביקורת גוברת עליה בסוגיה הפלשתינית - בעיקר בקרב הדור הצעיר - והקהילה מתפצלת. התהליך הזה הבשיל והעניק לממדאני את חלון ההזדמנות לפרוץ לקהלים יהודיים ולהפיץ את המשנה האנטי-ציונית שלו.
במקביל, מסכת הארגונים והשדולות שהגנו על ישראל - בראשם אייפא״ק - נחלשה מאוד. הרשת שסיפקה לישראל מגן מול לחצים אמריקניים כבר לא קיימת, וישראל נותרה חשופה. גם ישראל עצמה הזניחה בעשור האחרון את הקשרים עם יהדות ארה״ב - מנהיגיה כבר לא מקיימים את מרקם היחסים ההדוק שהיה פעם עם מנהיגים וציבורים מגוונים בדעותיהם שם.
לכל זה מצטרפת גם העדות גוברת בקרב יהדות ארה״ב, שאחת העדויות לה היא עלייה חדה בנישואי תערובת. התהליך מאיץ התנתקות והתרחקות מהקהילה - שמתרחש ברקע תהליך דחייה ישראלית שמתבטא בניסיונות החקיקה החוזרים בכנסת בסוגיות כמו ״מיהו יהודי״ ו״גיור כהלכה״, שנתפסו כמכוונים לפגוע במעמדם ובזכויותיהם. קל להבין איך התשתית החברתית הזו תרמה לעלייתו של ממדאני, דמות עוינת לישראל, למרכז הבמה בניו-יורק.
ממדאני ניצל את הסנטימנט האנטי-ישראלי שתפס תאוצה בקרב צעירים יהודיים, ושילב אותו בתוך תיאוריות על אנטי-קולוניאליזם ומאבק העולם השלישי. הוא יצר אנלוגיה מלאכותית עם מאבקים היסטוריים נגד כוחות קולוניאליים, תוך שהוא מתעלם מהעובדה שהציונות עצמה הייתה תנועת שחרור לאומית שלחמה נגד שלטון זר.
כך הגענו לשיא האבסורד: בראש ניו-יורק, העיר שמסמלת יותר מכל אינדיבידואליזם והישגיות, יעמוד סוציאליסט מוצהר כמעט ללא ניסיון ניהולי. ממדאני, שתפקידו בעבר כיועץ למניעת עיקולי דירות היה בעיקר פעילות קהילתית, מבטיח לשנות באיבחה אחת סדרי עולם מושרשים. בסגנון פופוליסטי ודמגוגי הוא הפריח הבטחות על תחבורה ציבורית חינמית, דיור זול לכולם וסבסוד מקיף של החינוך - בלי להסביר מהיכן יגיע המימון, במיוחד כשטראמפ מבטיח לא להעביר תקציבים פדרליים מעבר למינימום. מה יקרה למיזמי הסטארט-אפ והטכנולוגיה המתקדמת בעיר, שלא עולים בקנה אחד עם עמדותיו העוינות?
היום, לפחות, זה יומו הגדול של ממדאני. הליקויים והסתירות בתוכניותיו טרם נחשפו. הוא יצר קואליציה של מיעוטים - בהובלת מוסלמים פרו-פלשתינים, שונאי ישראל ותומכי חמאס - שכללה גם אפרו-אמריקנים, לטינו-אמריקנים וצעירים זועמים, ביניהם יהודים רבים שנשבו אחרי הרעיונות שלו על מהפכה חברתית. בשנתיים האחרונות ישראל הפכה למטרה נוחה למתקפותיהם, תוך התעלמות מוחלטת מזוועות ה-7 באוקטובר שחולל חמאס.
על רקע תמונה מדאיגה זו, נותר רק לקוות שההתמוטטות הכמעט בלתי נמנעת של פירמידת הציפיות שיצר ממדאני תביא לאפקט בומרנג. אולי זה יחזיר בהדרגה את המפלגה הדמוקרטית ואת תומכיה היהודים הרבים מהשוליים הקיצוניים בחזרה אל המרכז הפוליטי הפרגמטי והסובלני.