הבחירות לראשות העיר ניו יורק, שיתקיימו בעוד שבוע, הפכו לאירוע דרמטי במיוחד עבור הקהילה היהודית בעיר. מבין שלושת המועמדים, בהם מושל מדינת ניו יורק הדמוקרטי לשעבר, אנדרו קואומו, שרץ כעצמאי לאחר תבוסתו בפריימריז הדמוקרטיים ביוני, והמועמד הרפובליקני החוזר קרטיס סליווה, זו מועמדותו של חבר הנבחרים הסוציאליסט-דמוקרט של מדינת ניו יורק, זוהרן ממדאני, שמעוררת סערה חריגה.
זאת לא רק בשל עמדותיו לגבי נושאים עירוניים רגילים כמו שיטור, דיור ותחבורה, אלא בעיקר בגלל יחסו המופגן והעוין מאוד כלפי ישראל. בשיחות עם ארבעה יהודים תושבי ניו יורק, מתגלה תמונה של קהילה מתוחה בחלקה הגדול חרדה מהאפשרות של נצחונו של ממדאני – אך גם בה, ליתר דיוק כ-40% לפי הסקרים האחרונים, יש כאלה שמתכוונים לבחור במועמד שמסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית, הצהיר שיסיג כל השקעה ציבורית ממנה ויעצור את ראש ממשלתה אם ינחת במקום שמארח את מטה האו"ם.
"תוקף אותי אישית"
הרב אליוט קוסגרוב, מקהילת פארק אבניו באפר איסט סייד, נחשב לאחד הקולות הבולטים מבין הרבנים שהתנגדו פומבית לממדאני. הוא התייחס לכך בדרשה שנתן לקהילתו לפני כשבוע וחצי, שהפכה לויראלית. "החיים שלי סובבים סביב טובת העם היהודי", הוא אומר. "הציונות, ישראל וההגדרה העצמית היהודית הם חלקים בלתי נפרדים מהזהות שלי. כשממדאני מסרב לגנות סיסמאות כמו "להפיץ את האינתיפאדה בעולם", או כשהוא מדבר על מעצר ראש ממשלת ישראל אם ייכנס לניו יורק, אני מרגיש שהוא תוקף אותי אישית".
לדבריו, "הלוואי והבחירות היו מתמקדות בסוגיות של תברואה, תחבורה, משטרה ומיסים. אבל כשיש מעשים אנטישמיים שמתבצעים בשם אנטי-ציונות, ראש עיר שמאמץ עמדות אנטי-ציוניות חדות מסכן את הקהילה היהודית".
Powerful words by Rabbi @elliot_cosgrove of @parkavenuesyn #SayNoToZo #VoteforCuomo pic.twitter.com/jWzxyaM0un
— Andrew Cuomo (@andrewcuomo) October 20, 2025
יחד עם זאת, קוסגרוב מבהיר שהוא אינו ממהר לשלול את עמדת המתלבטים: “אם מישהו מתלבט אם להצביע לו, אסור להטיף לו. זה רק גורם לתוצאה הפוכה. יש יהודים ליברלים שמתקשים לתמוך בממשלת ישראל הנוכחית, ורואים בהצבעה לממדאני ביטוי לביקורת לגיטימית. אבל אני אומר שאלו אינן בחירות רגילות. שאלות של ביטחון וזהות יהודית נמצאות על הכף".
לדבריו, ניצחון של ממדאני עלול ליצור אווירה מסוכנת: “דמיין את מצעד ישראל שמתקיים מדי שנה בשדרה החמישית. אם תתרחש תקיפה תחת עירייה שמנרמלת סיסמאות כמו 'לשחרר את פלשתין', האם נוכל לצפות לתגובה נחושה? אני לא בטוח".
"לא מצליחים להסכים"
אליסון דבלין, תושבת העיר ואם חד-הורית שעובדת בתחום השיווק, רואה בבחירות מאבק קיומי. "האווירה קודרת ומדאיגה", היא אומרת. "אף אחד שאני מכירה לא רוצה שממדאני ינצח, אבל אנחנו לא מצליחים להסכים אם להצביע לקואומו או לסליווה".
לדבריה, היא עברה לראשונה בחייה להצביע למפלגה הדמוקרטית "רק כדי לוודא שלא נבחר האיש הזה". היא אומרת: "מעולם לא חשבתי שאצביע לאנדרו קואומו, אבל הבנתי שאנחנו חייבים למנוע אסון".
דבלין טוענת שממדאני "ניצח בפריימריז על בסיס שנאה: שנאה לקהילה היהודית, עטופה ברטוריקה על ישראל וביבי נתניהו. הוא משתמש בסיסמאות כמו 'להפיץ את האינתיפאדה בעולם', וכל יהודי יודע מה המשמעות".
דבלין הוסיפה, "זה מפחיד אותי לשמוע שחיילים פצועים שדיברתי איתם בבית החולים שיבא שאלו אותי אם בטוח להם להגיע לניו יורק. אחד מהם, קטוע רגל, שאל אם ייעצר כאן רק מפני שלחם בעזה".
באשר למצע הבחירות של ממדאני, היא משווה אותו ל"תלמיד תיכון שמבטיח הפסקות של שלוש שעות וממתקים ודונאטס בחינם". לדבריה, "הוא מבטיח תחבורה ציבורית חינם, הקפאה של שכר הדירה ומכולות ממשלתיות, אבל לא מסביר איך. זה נשמע נחמד, במיוחד לצעירים שלא מבינים שהקומוניזם לא עובד".
על רקע זה היא אומרת: "הוא מעולם לא ניהל דבר, לא יצר, לא עבד קשה יום אחד. איך נפקיד בידיו עיר של שמונה מיליון תושבים ותקציב של מאות מיליארדים?".
לצד ביקורת על ממדאני, דבלין רואה בקואומו ובסליווה חלופות ראויות יותר: "אני לא מתה על קואומו, אבל אני באמת מאמינה שהעיר תשרוד ארבע שנים איתו. ארבע שנים עם ממדאני, אני לא בטוחה". לדבריה, "שיעור פשעי השנאה נגד יהודים עלה בצורה החדה ביותר מכל קהילה אחרת. יותר מדי יהודים נופלים בפח שלו".
במסר שלה לבוחרים היא אומרת: "אל תצביעו עם הלב, תצביעו עם הראש. אנחנו לא מחפשים חבר, אלא מנהל שמסוגל לשמור על העיר".
"היחיד שמביא רעיונות חדשים"
אך לא כל היהודים בעיר רואים זאת כך. ג’ייסון פריימוויטז, בן 35, מנהל מוצר בתעשיית ההייטק ויו"ר ועדת התחבורה במועצת הקהילה במנהטן, דווקא רואה בממדאני מועמד ראוי. "הוא ניהל קמפיין יעיל מאוד עם מסרים פשוטים וברורים, ובעיקר דיבר על יוקר המחיה, נושא שכואב לכולם", הוא אומר. לדבריו, "בין שלושת המועמדים שנותרו, הוא היחיד שמביא רעיונות חדשים".
פריימוויטז אינו מסתיר שהצביע לו גם בפריימריז: "הוא לא היה הבחירה הראשונה שלי, העדפתי את בראד לנדר (החשב הכללי היהודי של העיר, שהיה גם הוא ביקורתי כלפי ישראל במהלך המלחמה בעזה), אבל דירגתי את ממדאני בין חמשת הראשונים. היום אני חושב שהוא היחיד שמוסמך באמת".
הוא מבקר בחריפות את אנדרו קואומו: "הוא מושל לשעבר שהתפטר בשל האשמות חמורות על הטרדה מינית וניהול כוחני. הוא כשל בניהול התחבורה הציבורית, והשאיר את הרכבת התחתית במצב מחפיר. גם קרטיס סליווה חסר ניסיון ניהולי. אז מי נשאר? ממדאני".
לדבריו, "התוכנית שלו לתחבורה ציבורית חינם מצוינת: היא תעודד שימוש באוטובוסים ותהפוך את העיר לנגישה יותר. גם מדיניות ההקפאה של שכר הדירה ותוכניות לטיפול ביוקר החינוך לגיל הרך הגיוניות מאוד".
ומה לגבי ישראל? "אני לא מסכים עם חלק מהעמדות שלו, אבל הוא לא אנטישמי. לא ראיתי שום הוכחה לשנאה כלפי יהודים. אנחנו בוחרים ראש עיר, לא שגריר לאו"ם. תפקידו הוא לנהל את ניו יורק, לא את יחסי החוץ של ארצות הברית".
פריימוויטז מציין גם כי שיתוף הפעולה של ממדאני עם לנדר, שהוא יהודי פעיל בקמפיין, "צריך להרגיע את החוששים. אם לנדר תומך בו, זה סימן שאין לו שום כוונה רעה כלפי הקהילה היהודית".
"שובר לי את הלב"
לעומתו, ג'ן פרס, מעצבת פנים תושבת האפר איסט סייד, מדברת בכאב. "אני ציונית גאה", היא אומרת, "אבל קשה לי לראות כמה יהודים תומכים בו. זה שובר לי את הלב". לדבריה, "בקבוצת האימהות היהודיות שלי כולן מפחדות מהיום שאחרי במידה והוא ייבחר. אבל כשמסתכלים על המספרים, זה מבהיל לראות כמה יהודים כן מצביעים לו".
פרס תוהה אם הסיבה נעוצה בפריבילגיה: "יהודים אמריקנים נהנים מחיים נוחים מדי, שוכחים מאיפה באנו. הסבים־רבים שלי היו מתהפכים בקברם אם היו רואים יהודים מצביעים למישהו כזה".
היא מדגישה כי "ממדאני לא רק אנטי-ישראלי, הוא גם לא כשיר. הוא מבטיח דברים חסרי בסיס, כמו סופרמרקטים ממשלתיים ותחבורה חינם, אך ללא הסבר איך יממן את זה".
לצד זאת, היא טוענת שחלק מהקולות היהודיים נגדו פועלים באופן לא אסטרטגי: "אני חושבת שכל פעם שאנחנו מפרסמים פוסטים שצועקים 'הוא אנטישמי', אנחנו רק מחזקים אותו. אנשים לא אוהבים יהודים כרגע, וזו המציאות. במקום זאת צריך להתרכז במדיניות הכושלת שלו".
היא מוסיפה באירוניה: "ממדאני אולי יודע לדבר יפה, אבל כשהוא מדבר על חינם־חינם־חינם, צריך לזכור, שום דבר בחיים לא באמת חינם. הוא לא נראה לי כמו אדם שאפשר לסמוך עליו".
פרס מספרת בצער כי איבדה חברים מאז השבעה באוקטובר. "פעם הזדהיתי כפרוגרסיבית, היום אין לי מקום בעולם הזה", היא אומרת. "הפרוגרסיבים שהכרתי נטשו את היהודים לגמרי. מי שקורא לעצמו פרוגרסיבי ותומך בחמאס הוא לא פרוגרסיבי".
ארבעת המרואיינים מציירים קהילה מפולגת אך מודעת לגודל השעה. הרב קוסגרוב רואה בבחירות מבחן לביטחון יהודי, דבלין מזהירה מפני "ניסוי קומוניסטי בעיר החופשית בעולם", פריימוויטז מבקש להזכיר שהבחירות הן על תחבורה ודיור, לא על מדיניות חוץ, ופרס מתארת אובדן אמון עמוק במחנה הפרוגרסיבי שהיה פעם ביתה. מאחורי כולם ניצבת תחושה אחת משותפת: שהפעם, יותר מבכל מערכת בחירות עירונית אחרת, ניכר כי ההצבעה בניו יורק היא גם הצבעה על זהות יהודית, על ביטחון אישי ועל גבולות השיח הפוליטי בעיר הגדולה בעולם.
