אפילו אם טראמפ טועה, ראוי לכבד את בקשתו - וכנראה שגם אין ברירה אחרת

"אני אוהב את ישראל, אני איתכם לכל אורך הדרך", חתם טראמפ את נאומו ההיסטורי בכנסת. המשפט הזה היה ונותר אמת לאמיתה גם בימים ובשעות שהחיבוק של טראמפ לרגעים הופך לחיבוק דב.

נשיא ארה"ב בשום אופן לא פוגע בישראל. בראייתו, הוא לפעמים מציל אותה מעצמה. כך היה כאשר דרש לעצור את מטוסי חיל האוויר שכבר היו מעל שטחה של איראן בסוף מבצע "עם כלביא"; כך כאשר אמר לנתניהו שהמלחמה בעזה מיצתה את עצמה והסליל אותו לאמץ את התוכנית לסיים אותה; וכך - כאשר שלשום דרש להפוך את ההחלטה של נתניהו על עצירת האספקה לרצועה.

נכון לעכשיו נראה שבשלושת המקרים הוא צדק, ואכן צריך היה מבוגר אחראי שימנע מאיתנו לפעול נגד האינטרס של עצמנו. כי אכן צריך היה לסיים את המלחמה נגד איראן ביום ה־12, ונכון היה לאמץ את תוכנית 20 הנקודות. אשר לחיסול חמאס בעזה: לצה"ל ניתנו שנתיים לעשות זאת, ובפרט באזור רפיח הפגיעה בארגון היתה הקשה ביותר. אף על פי כן, מחבלי חמאס הגיחו שם מן המנהרות. כלומר, בטרם אנחנו מקריסים את הפסקת האש עלינו לגבש תוכנית מוסדרת כיצד להגיע למטרות המלחמה שטרם הושגו.

בתמונה הרחבה טראמפ היה ונותר הנשיא הפרו־ישראלי ביותר אי־פעם, ובפער עצום מכל קודמיו. לכן, גם אם פה ושם הוא מקשה עלינו, צריך להכניס את הדברים לפרופורציה.

אפילו אם הוא טועה, מותר וראוי לכבד את בקשת טראמפ. כנראה שגם אין ברירה אחרת

יש גם לזכור שהוא לא הראשון. כל נשיאי ארה"ב מאז ומעולם דרשו מישראל לעצור, לבלום או לצמצם מהלכים צבאיים כאלה ואחרים שנדרשנו להם. אדרבה, ביחס לקודמיו טראמפ הוא הנשיא שאפילו ציפה מישראל להיות עוד הרבה יותר תקיפה ממה שהיתה. זה קרה במשפט המפורסם "על עזה ייפתחו שערי הגיהינום". וכמובן, בעשרת החודשים הראשונים שלו בתפקיד אותו טראמפ פתח את המחסנים ונתן לצה"ל כל חימוש אפשרי.

כך שאפילו אם הוא טועה, מותר וראוי לכבד את בקשתו. והבה נאמר את האמת - כנראה גם אין ברירה אחרת. מול הנשיאים הדמוקרטים אובמה וביידן נתניהו יכול היה להיאבק משום שקיבל רוח גבית מיריביהם הרפובליקנים. מאידך, כאשר נשיא ה־MAGA מוציא לנו כרטיס אדום, אין לנו קונטרה להיתלות בה. הסיבה לכך היא הפגיעה הקשה בתדמית ישראל בארה"ב.

חמצן הלגיטימציה שלנו אזל. במצב שנוצר אין לישראל ולנתניהו מרחב תמרון כי נדחקנו לפינה תדמיתית. ההיחלצות ממנה היא אפוא משימה בהולה וקריטית. כי אם יש לנו בעיה עם טראמפ, על אחת כמה תהיה כזו עם מחליפיו, ודאי אם יבואו מהצד הדמוקרטי אך אפילו אם יגיעו מהמחנה הרפובליקני.

כוחות גדולים ועצומים מאגפי שמאל וימין כאחד בשיח האמריקני פועלים להחליש את הברית בין ארה"ב לישראל. למרבה הצער, הם משחקים מול שער ריק.

מראש הממשלה ומטה - הכל מבינים שנדרשת מערכה על התודעה מצד ישראל והעם היהודי. בלעדיה שונאינו בעולם רק ילכו ויגבירו את ההסתה נגדנו, שתחריף את בעיית הלגיטימציה הבינלאומית ותצמצם עוד יותר את מרחב הפעולה המדיני. זו, ולא ה"Don't" המקומי של טראמפ, צריכה אפוא להיות הדאגה המרכזית של ישראל. אם לא נפתח עכשיו במערכה על התודעה, בעוד שלוש שנים נתגעגע לחיבוקים של טראמפ.