אחרי בוקר עמוס בעצרת הכללית של האו"ם אתמול (שישי), שכלל את נאומו ה־14 של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני הגוף הבינלאומי, יצאתי עם קולגה מהתקשורת הישראלית לארוחת צהריים באפר איסט סייד.
מדובר באזור יהודי מובהק בלב מנהטן, שבו יהודים אמורים ללכת בביטחון יחסי ולהרגיש בבית. אלא שהחוויה שהמתינה לנו הפכה את ההנחה הזו לשברירית במיוחד.
הצתת רכבים וכתובות "מוות לצה"ל": תקיפה אנטישמית בארה"ב \ קרדיט: KMOV St. Louis
בעודנו משוחחים בינינו בעברית על אירועי היום, עקפה אותנו אישה אפרו־אמריקנית, שנראתה בשנות ה־40 לחייה. לפתע הסתובבה לאחור והחלה להטיח בנו האשמות צורמות: "אתם מסתובבים פה על חשבון המיסים שלי!", צעקה. נדהמנו. מבלי להניד עפעף המשיכה: "כולם שונאים אתכם! אף אחד לא רוצה אתכם פה!".
ניסיתי לסיים את האירוע בציניות כדי להימנע מהסלמה, "תודה רבה, להתראות", אבל היא לא ויתרה. במין "חינניות" שנשמרה לה עד הסוף, זרקה לעברנו את קריאת הסיכום: "עופו הביתה!".
לא עימות פוליטי
הפרשה הזו טורדת אותי בכמה רמות. ראשית, ברור שהטריגר היה עצם העובדה ששוחחנו בעברית. הסממנים שענדנו – סיכת החטופים ודגל ישראל – ודאי לא עזרו, אבל גם בלי אלה היינו הופכים למטרה, וכך גם כל יהודי־אמריקני שעלול לדבר או להשתמש במונחים בעברית. זה לא היה עימות פוליטי על מדיניות ישראל, אלא שנאה פשוטה כלפי יהודים.
הדבר השני שהטריד הוא הנראות ה"נורמלית" של אותה גברת. היא לא התאימה לפרופיל המוכר של מפגינים נגד ישראל בעיר: בלי כאפייה, בלי שיער צבוע, בלי מסכה. להפך, היא אזרחית שעל פניו נראתה רגילה והרגישה בנוח לשגר דברי שנאה לאור יום, ברחוב מרכזי, לעיני כל.
והחלק השלישי, החמור ביותר: האומץ של שטופי השנאה. יהודים בניו יורק מרגישים שמותחים עליהם קו מטרה.
"להפיץ את האינתיפאדה"
אין לי ספק שאותה אישה לא חיבבה יהודים גם קודם, אבל משהו באקלים הנוכחי נתן לה אומץ. דווקא בלב שכונה יהודית, באזור מוקף שוטרים, היא הרשתה לעצמה לפרוק את שנאתה. זה כבר לא אירוע חריג – זו מגמה.
אינני יודע אם מדובר באנטישמית מהשמאל, מהסוג שנמשך למועמד לראשות העיר זוהרן ממדאני, שהצהיר בעבר כי "להפיץ את האינתיפאדה בעולם" היא אמירה לגיטימית וכי בתור ראש עיר יעצור את רה"מ נתניהו בביקור עתידי בניו יורק, או באנטישמית מהימין, מהסוג שמאזין לאושיות תקשורת שמרניות כמו האנטישמית המובהקת קנדיס אוונס, שקראה ליהדות "כת של השטן", אבל בסופו של דבר זה כלל לא משנה: יהודים מותקפים משני הכיוונים.
ובאקלים שבו מועמד מוביל לראשות העיר מבטיח להפחית מעורבות משטרתית במחאות אנטי־ישראליות, שחלקן מסתיימות בהרס ואלימות, אפשר לצפות רק להחמרה.
אני אורח בעיר הזו, מגיע רק מדי פעם. אך לצערי הרב, בקצב הזה, מעל מיליון יהודים שחיים כאן ביום־יום עוד עלולים לגלות שהגרוע מכל עוד לפניהם.
