ביום שבת הכריז המיליארדר אלון מאסק כי יקים את "מפלגת אמריקה" ביומרה לייצג את "האמריקנים", שלטענתו אינם מיוצגים כראוי בשתי המפלגות הגדולות: הרפובליקנים והדמוקרטים. היום (שני) הספיק כבר הנשיא דונלד טראמפ, שהעימות מולו סביב החקיקה התקציבית הוביל את מאסק למהלך, לכנות את הניסיון של מאסק "מגוחך".
שיטת הבחירות בארה"ב - בה המנצח "לוקח הכל", יחד עם המבנה הייחודי של הממשל הפדרלי והמקומי, דחפו את המערכת הפוליטית ליצירת הגמוניה של שתי מפלגות גדולות. מעבר לכך, החוקים במדינות שונות מקשים מאוד על מפלגות קטנות להציב את מועמדיהן על פתקי ההצבעה, כאשר גם הקריטריונים להשתתפות בעימותים הטלוויזיוניים - שמחייבים תמיכה של 15% בסקרים לפחות - מקשים על מפלגות שלישיות להשיג חשיפה.
לא הרבה זוכרים, אבל לפני שטראמפ התמודד לנשיאות כרפובליקני בבחירות 2016 שבהן זכה, הוא עשה ניסיון מוקדם - וציורי למדי - לכבוש את מועמדות ״מפלגת הרפורמה״ לבחירות בשנת 2000. טראמפ, שאז היה איל נדלן שמעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי, הכריז על כניסתו הראשונית למרוץ בראיון ללארי קינג באוקטובר 1999. כשנשאל על מועמדו לסגן הנשיא, נקב טראמפ בשמה של מנחת הטלוויזיה אופרה וינפרי. ״אופרה. אני אוהב את אופרה. אופרה תמיד תהיה הבחירה הראשונה שלי״, אמר.
הקמפיין, שכלל כמה אירועים צבעוניים (כולל פרידה זמנית ממלניה, טרם נישואיהם) לא המריא – וטראמפ גם נאלץ להתמודד עם תחרות על ראשות המפלגה. לבסוף, בפברואר 2000, טען שמפלגת הרפורמה ״לא מתפקדת מספיק״ כדי לתמוך בקמפיין שלו ופרש מהמרוץ. למרות ההכרזה על פרישה, הוא זכה בפריימריז המקומיים אליהם נרשם בקליפורניה ומישיגן.
מפלגת ״הרפורמה״ הוקמה על ידי רוס פרו ב-1995, וזאת אחרי שבקמפיין 1992 התמודד כמועמד עצמאי וזכה להישג שיא של 19% מהקולות. פרו הוביל קמפיין שהתמקד בגירעון התקציבי של ארה״ב וזה היה ההישג הטוב ביותר למועמד עצמאי או מפלגה שלישית מאז תיאודור רוזוולט ב-1912. רוזוולוט, שאז כבר היה הנשיא לשעבר, הקים את ״המפלגה הפרוגרסיבית״ אחרי שהפסיד בפריימריז הרפובליקנים. הוא השיג 27.4% מהקולות ו-88 אלקטורים, אך הגיע רק במקום השני אחרי וודרו וילסון הדמוקרט.
שתי מפלגות נוספות הן מתמודדות ותיקות באופן יחסי על משבצת "המפלגה השלישית": מפלגת הירוקים והמפלגה הליברטיאנית.
הירוקים זכו לתשומת לב ארצית כשרלף ניידר רץ בראשות המפלגה ב-2000 וקיבל 2.9 מיליון קולות (2.7% מהקולות) בבחירות הצמודות במיוחד בין אל גור לג׳ורג׳ בוש, וב-2016 כשג׳יל סטיין זכתה ב-1.5 מיליון קולות (1.07%). בשני המקרים המפלגה הואשמה בכך שהובילה להפסד של המועמד הדמוקרטי בבחירות צמודות.
המפלגה הירוקה מחזיקה בעמדה אנטי-ישראלית מוצהרת, כשהיא תומכת לא רק בהפסקת הסיוע הצבאי לישראל אלא גם באמברגו נשק על ישראל, תמיכה ב-BDS וקריאה למדינה אחת ״חילונית ודמוקרטית״ בין הירדן לים. בבחירות האחרונות הם שאפו לזכות בקולותיהם של המחנה הפרו-פלשתיני בארה״ב כאשר תקפו את ג׳ו ביידן על תמיכתו בישראל.
הליברטריאנים, שהוקמו ב-1972, הם המפלגה השלישית הגדולה ביותר בארה״ב מבחינת חברים רשומים. כשמם, הם דוגלים בחירויות אזרחיות מרביות, ממשלה מינימלית וכלכלת שוק חופשי. ב-2016 גארי ג'ונסון שהתמודד בראשותם קיבל 4.5 מיליון קולות - ההישג הטוב ביותר למפלגה שלישית מאז פרו ב-1992.
יפתח דיין, מומחה לפוליטיקה האמריקנית ובעל הבלוג ״על פילים וחמורים״, מעריך שמאסק מנסה לשווק את המפלגה שלו כמפלגת מרכז, אך במציאות היא נוטה ימינה ברוב הנושאים. ״תרבותית זו מפלגת אנטי-ווק, כלכלית היא לכאורה אנטי-גירעון ממשלתי - למרות שלמאסק אין בעיה לקבל סובסידיות ממשלתיות, רק מפריעות לו הסובסידיות שאחרים מקבלים״, אומר דיין. בנושא ההגירה מאסק נמצא במרכז, וזאת בשל עמדתו העסקית התומכת במדיניות מקילה בנושא וויזות עבודה.
במדיניות החוץ מאסק נוקט עמדות בדלניות יחסית, ובתחום האנרגיות המתחדשות הוא נמצא משמאל לספקטרום, אך מצביעי שמאל אינם מעוניינים לתמוך בהטבות עבורו במיוחד. לדבריו, ״המפלגה של מאסק מתחרה על קולות בעיקר עם הרפובליקנים״, וקשה לצפות שנתחים משמעותיים של קולות יעברו אליה: ״עשירים מבוסטים מטראמפ, ליברטריאנים חושדים במאסק ובתיאבונו לכסף ממשלתי, שונאי ווק מרגישים בנוח אצל הרפובליקנים, והדמוקרטים מתעבים אותו עד עמקי נשמתם״.
מאסק, יליד דרום אפריקה, לא יכול לרוץ בעצמו לנשיאות: החוק מאפשר רק למי שנולד בארה"ב או אזרח מלידה להתמודד לנשיאות. אך מאסק יכול להתמודד על תפקידים אחרים, להריץ מועמדים אחרים ולנסות לממש את איומו לרדוף את המועמדים הרפובליקנים שהצביעו בעד "החוק הגדול והיפה" של הנשיא טראמפ.
מה הוא אותו ״חוק גדול ויפה״ - כפי שטראמפ דואג לתאר אותו בכל פעם - שהוביל לעימות הארסי הזה? מדובר בחבילת חקיקה גדולה ורחבה שאמורה להגדיר מחדש את המדיניות הכלכלית של ארה״ב. החוק כולל רפורמות מס נרחבות, שינויים דרמטיים בהוצאות התקציביות הפדרליות, ושינויים במדיניות הפנים שנוגעים לתחומים רבים. טראמפ טוען שמדובר בקיצוצים משמעותיים בהוצאות ובהפחתת מיסים, אלא שמשרד התקציב של הקונגרס הזהיר שהחוק יעלה בחדות את היקף החוב הלאומי האמריקני, שכבר עומד על 36.2 טריליון דולר.
מאסק, כמו מפלגות אלטרנטיביות בעבר - מטיף נגד גרעון תקציבי גדול וחוב לאומי תופח, ולמעשה ממשיך לכאורה את הקו שאימץ בסוכנות להתייעלות ממשלתית (DODGE) שהפכה להיות חלק מהמותג שלו. הקרב בין האיש החזק בעולם לעשיר ביותר, עשוי להפוך לעימות כלכלי-פוליטי רב משמעות: חברותיו של מאסק נשענות במידה רבה על חוזים ממשלתיים, והנשיא איים במפורש שמאסק ישלם מחיר על הניסיון לפגוע פוליטית בנשיא - אלא שאין לזלזל גם ביכולת של מאסק להקשות על המועמדים הרפובליקניים ברחבי המדינה באמצעות הונו העצום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו