האיש שרצה להקים את ישראל בטקסס: ספר חדש חושף פרק נשכח בהיסטוריה היהודית

ספרה החדש של רייצ'ל קוקרל, "נקודת התכה: משפחה, זיכרון והחיפוש אחר ארץ מובטחת", (“Melting Point”) חושף פרק כמעט נשכח בהיסטוריה היהודית: ניסיונו של הסופר ישראל זנגוויל להקים בית לאומי יהודי חלופי דווקא בטקסס, ארה"ב.

הספר, שראה אור בבריטניה אשתקד והשבוע בארה"ב, מציג את סיפורה של משפחת המחברת, ובראשה סבה-רבה דוד יוכלמן, שהיה דמות מפתח ב"תנועה הטריטוריאליסטית".

כל מקום, לא חייב בישראל

העיקרון המנחה של זנגוויל, שנודע בזכות המושג "כור ההיתוך", היה מציאת טריטוריה בטוחה ליהודים בכל מקום אפשרי, לאו דווקא במולדת העתיקה בארץ ישראל – "ציונות ללא ציון".

התוכנית, שמומשה ב-1907, כללה הגירה של אלפי יהודים שסבלו מפרעות ברוסיה דרך העיר גלווסטון בטקסס, בניסיון לפזרם ברחבי מערב ארה"ב ולהקל על הצפיפות בערים הגדולות של החוף המזרחי, כמו ניו יורק.

הספר מתאר את מסעו של יוכלמן, סוכן השטח של הארגון הטריטוריאליסטי היהודי ברוסיה שהיה אחראי על יישום תוכנית גלווסטון. במסגרתה, הגיעו בין 1907 ל-1914 כ-10,000 יהודים לארצות הברית. לימים, יוכלמן שימש כעוזר אישי של זאב ז'בוטינסקי, מאבות מחנה הימין הציוני.

הקשר בין ישראל זנגוויל לבין סבה־רבה של קוקרל, דוד יוכלמן, היה קרוב ומרכזי. זנגוויל עבד בשיתוף פעולה הדוק עם יוכלמן ואף שימש מנטור אישי עבורו. דוגמה מובהקת לכך היא מכתב שזנגוויל שלח ליוכלמן בשנת 1913, בו הוא דוחק בו לעזוב את קייב ולעבור ללונדון, באומרו לו על בנותיו (שאחת מהן היא סבתה של קוקרל), "הן מיועדות להיות אנגליות". עצה זו השפיעה ישירות על מסלול ההתבוללות של משפחתה של קוקרל.

"נקודת התכה" מתמקד בסיפור המשפחתי של הכותבת כדי להמחיש דרכי פעולה שונות שנקטו יהודים במאה ה-20, בין התבוללות לבין חיפוש אחר חיים יהודיים במדינה יהודית.

קוקרל, בת 30, שגדלה בלונדון וכמעט לא נחשפה למורשת היהודית של משפחתה, החליטה לכתוב את הספר לאחר שגילתה באקראי את ההיסטוריה של סבה-רבה במפגש משפחתי בשנת 2015.

למרות שתחילה כתבה טיוטה רגילה לספר זיכרונות משפחתי, החליטה לבסוף לוותר על מלאכת הכתיבה שלה ולנווט את הספר כולו לתוכן שיתבסס על ציטוטים ישירים ממסמכים היסטוריים, עיתונים, מכתבים וראיונות, בהשראת הרומן של ג'ורג' סונדרס, "לינקולן בבארדו".

בספר מופיעים סיפורי בני המשפחה: בנו של יוכלמן, עמנואל, היה מחזאי ניו-יורקי בשנות ה-20; בנותיו, פאני וסוניה, חיו בלונדון וישראל. דרך המשפחה מוצגות נקודות מפתח בהיסטוריה היהודית והישראלית, כמו הפגנות נגד היטלר ב-1933 ופיצוץ מלון המלך דוד בירושלים ע"י האצ"ל ב-1946.

קוקרל, שמעידה על עצמה כ"דוגמה קלאסית להתבוללות", מספרת כי במהלך כתיבת הספר חגגה לראשונה חגים יהודיים בישראל וכי תהליך הכתיבה גרם לה לתחושת אמביוולנטיות לגבי ההתבוללות, שלדבריה "עדיין לא ברור אם היא טובה או רעה". הספר, שלדבריה נכתב ללא אג'נדה או הטיה, נועד להעלות שאלות ולאפשר לקורא להרהר מחדש על זהותו היהודית ועל מורשתו.