ערב יום הזיכרון: משפחות חטופים בניו יורק - "לא נוכל להחלים עד שכולם יחזרו"

מאות אנשים התכנסו הלילה (בין שני לשלישי) בניו יורק לערב הזדהות עוצמתי עם 59 החטופים שעדיין מוחזקים בידי חמאס בעזה. בתזמון סמלי - בשבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות - משפחות החטופים והשכולים שיתפו את כאבן, זיכרונותיהן ותקוותן.

נועה ארגמני, ששרדה 246 ימים בשבי ושבן זוגה עדיין חטוף, התחננה בפני המשתתפים: "המשיכו להכיר את הסיפורים האלה, תמשיכו לשתף אותם".

246 ימים בשבי: ״הלב שלי עדיין שם״

"עברתי 246 ימים בשבי עד שחולצתי. כל יום הרגיש כאילו הוא יכול להיות יומי האחרון", שיתפה נועה ארגמני. "גם עכשיו, הלב שלי עדיין בשבי — כי בן הזוג שלי עדיין שם".

ארגמני הוסיפה בהתרגשות: "אנחנו כאן היום כדי להזכיר לכם: בבקשה, המשיכו להכיר את הסיפורים האלה. תמשיכו לשתף אותם. עדיין יש 59 חטופים שזקוקים לעזרתנו. הם צריכים שנמשיך ללחוץ, שנמשיך להיאבק — עד שכל אחד ואחת מהם יחזרו הביתה. אנחנו לא נוכל להחלים עד שכולם יחזרו. אנחנו חייבים להחזיר אותם הביתה".

אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של החטוף האמריקאי עומר נאוטרה ז"ל, נשאו דברים נוקבים: "'לעולם לא עוד' — זה עכשיו. זו קריאה לפעולה. זו לא סתם סיסמה מהעבר. זה אמיתי, זה קורה עכשיו, ואסור לנו לשתוק". הם הוסיפו פנייה ישירה לקהל: "בבקשה, המשיכו להשמיע קול. המשיכו לעמוד איתנים. הישארו איתנו. אנחנו לא נפסיק להיאבק — ואנחנו צריכים אתכם מאחורינו".

חגית חן, אמו של החטוף האמריקאי איתי חן, שיתפה את תחושת חוסר האמון: "אני לא מאמינה שאנחנו עדיין באותה סיטואציה שנה אחרי. אני לא מאמינה שאחרי כל הזמן הזה אנחנו עדיין מחכים שאיתי יחזור הביתה. וכשאני אומרת 'הביתה', אני מתכוונת במלוא המובן — לא רק פיזית, אלא גם ברוח". חגית הדגישה: "אנחנו חייבים להמשיך להיאבק עד שהחטוף האחרון ישוב — לא הבא, לא חלק — האחרון. רק אז נוכל להגיד שבאמת הבאנו את כולם הביתה".

מוריס שניידר, דודה של שירי ביבס ז"ל, סיכם בדימוי עוצמתי: "ספר הסבל חייב להסתיים. כבר 570 ימים אנחנו תקועים באותו עמוד אחרון, קוראים אותו שוב ושוב. אנחנו חיים את אותו העמוד שוב ושוב". למרות הכאב, הוא הוסיף מסר של תקווה: "אבל לא איבדנו תקווה. סירבנו לאבד תקווה. ואנחנו מבקשים מכם — אל תאבדו תקווה".