מכנסי טרנינג במקום חליפה: החיים החדשים של ג’ו ביידן מחוץ לבית הלבן

אחרי חצי יובל של עשייה ציבורית וכהונה אחת בבית הלבן, עולמו של הנשיא לשעבר ג’ו ביידן עובר שינוי – בחסות היציאה מאור הזרקורים. בגיל שבו רוב האנשים כבר בפנסיה, ביידן הוביל את ארה”ב דרך מגפה עולמית, קיטוב פוליטי, מלחמות ועימותים בינלאומיים. בינואר האחרון הוא עזב את הבית הלבן, ומאז מתרגל לחיים חדשים – עם מעט מאוד הופעות פומביות, מעורבות שקטה במפלגה הדמוקרטית וניסיונות מתונים לשמר את המורשת שהותיר.

השבוע, לראשונה מאז סיום כהונתו, נשא ביידן נאום פומבי בכנס בשיקגו שעסק בזכויות אנשים עם מוגבלויות – והפתיע בטון תקיף וחריף. “תראו מה קורה פה. תוך פחות ממאה ימים, הממשל הזה עשה כל כך הרבה נזק. זה פשוט עוצר נשימה”, אמר. הוא סירב לנקוב בשמו של מחליפו, והסתפק בכינוי “הבחור הזה”. “מה מייחד אותנו משאר העולם? לדעתי, ערכים אמריקניים בסיסיים. אף אחד הוא לא מלך”, הוסיף.

את מרכז הנאום הקדיש לביקורת על הפגיעה במינהל הביטוח הלאומי – כולל סגירת סניפים ופיטורי עובדים. לדבריו, מדובר ב”קטסטרופה עבור מיליוני אמריקנים”. מהצד הרפובליקני מיהרו להגיב – דוברו של טראמפ, סטיבן צ’ונג, טען שמדובר ב”נאום לא קוהרנטי” והוסיף כי “יש לו מוח חלש בירידה מהירה לשפל חדש”.

מאז שעזב את הבית הלבן, ביידן מתגורר בעיקר בביתו בדלאוור, ומגיע לוושינגטון לעיתים נדירות – לעיתים באמצעות הרכבת האהובה עליו, האמטרק. את הופעותיו הפומביות הוא בוחר בקפידה: לאירועי תרבות כמו הקרנת הבכורה של ההצגה “אותלו” בברודווי, לצד רעייתו, וגם לאירועים קהילתיים, כמו סדר פסח שערך בשבוע שעבר מושל דלאוור, מאט מאייר. באירוע השתתפו גם ראשי הקהילות היהודיות ובני משפחתו של המושל, שאמר כי “כנראה ביידן היה בבתי כנסת יותר ממני”.

גם אחרי פרישתו מהתפקיד, ביידן ממשיך לשמור על קשר עם משפחות החטופים מישראל. במהלך המלחמה אירח בבית הלבן בני משפחה של חטופים וניסה לקדם מתווה לשחרורם, וגם לאחר סיום כהונתו המשיך בשיחות ומפגשים עם משפחות של חטופים ששוחררו ואלו שיקיריהם עדיין בשבי.

במקביל, הוא עובד על ספר זיכרונות שצפוי לראות אור בשנה הבאה, ובו יחשוף פרטים חדשים על הדרמה שהובילה לפרישתו מהמרוץ לנשיאות. עם זאת, בשונה מקודמיו, ביידן טרם החל בגיוס תרומות לספרייה נשיאותית שתיקרא על שמו. לפי דיווחים בארה”ב, תורמים פוטנציאליים מביעים אכזבה מהתנהלותו – חלקם חשים שקופחו בתקופת כהונתו, ואחרים חוששים מהשלכות זיהוי פומבי איתו בעידן טראמפ.

גם גילו – 82 – מקשה עליו להניע תהליך ארוך טווח של שימור מורשת. בעוד נשיאים לשעבר נהגו להקדיש עשור או שניים להקמת מוסדות ציבוריים על שמם, הזמן שעומד לרשותו של ביידן מוגבל. ובכל זאת, בקרב חלק מהדמוקרטים עדיין רואים בו דמות שיש לה מה לתרום לשיקום המפלגה לקראת 2028. “הוא אהוב על המפלגה ואהוב על הבוחרים”, אמרה ג’יין קלייב, בכירה בוועידה הדמוקרטית הלאומית.