בנאום חגיגי בבית הלבן הכריז השבוע (רביעי) הנשיא טראמפ על ה-2 באפריל כ"יום השחרור" של ארה"ב ונשא את "הכרזת העצמאות הכלכלית" של ארה"ב, שבמסגרתה נכללו שורה של מכסים בשיעורים שונים על מדינות שונות.
הממשל האמריקני היה מאוד יסודי, ולא פסח גם על איי הרד ומקדונלד שבאוקיינוס ההודי, שעל ייבוא מהם הוטל מכס בשיעור 10%, למרות שהאיים אינם מיושבים וחיים בהם רק כלבי ים ופינגווינים. ניתן היה לפטור את העניין כבדיחה מאוחרת של ה-1 באפריל, אלולא יום השחרור כבר גרם לטלטלה בשוקי העולם ולירידות חדות של למעלה מ-4% עם פתיחת המסחר בבורסה בניו יורק לאחר ההכרזה.
התלונה המרכזית של הנשיא טראמפ היא שלארה"ב יש גרעון מסחרי גדול מול מדינות העולם, כלומר, היא מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת. טראמפ טוען שזו עדות לכמה המסחר הבינלאומי לא הוגן כלפי וושינגטון וכי "נבזזה, נעשקה, נאנסה, ונשדדה" על ידי מדינות אחרות. ההבטחות המרכזיות מאחורי המהלך הן גידול בייצור המקומי ומקומות עבודה חדשים, הכנסות של "טריליונים על טריליונים" שיובילו לפירעון החוב הלאומי של ארה"ב. "אנחנו הולכים להתחיל להיות חכמים, ונתחיל להיות מאוד עשירים שוב", מבטיח טראמפ.
תרופה לבעיה שלא קיימת
כמה הערות. ראשית, ארה"ב מקבלת מדי שנה ממדינות אחרות מוצרים ושירותים בשווי של למעלה מטריליון דולר יותר ממה שהיא נותנת להן בתמורה. סכום זה שקול ל-3,124 דולר שכל תושב בארה"ב מקבל מדי שנה יותר ממה שהוא נותן. איך לקבל מאחרים סכום כזה הופך אותך לקורבן? לא ברור. שנית, שיעור האבטלה בארה"ב קצת יותר מ-4%. אם המטרה היא לייצר עוד מקומות עבודה, אז הכאוס שאנחנו חווים עכשיו הוא תרופה לבעיה שלא קיימת. ולבסוף, אם אכן תכניס התוכנית "טריליונים על טריליונים" אז מי שישלמו אותם הם אזרחי ארה"ב, עליהם תגולגל עלות המכס החדשה.
עד רביעי עוד אפשר היה לקוות שיש תאוריה כלכלית סדורה מאחורי המדיניות הזאת, אלא שאתמול התקווה התנפצה כשהממשל פרסם את החישוב שעומד מאחורי המכסים. כך הוא נראה.
קודם לכן, החישוב מניח שהיצוא ישאר ללא שינוי - הנחה בלתי סבירה בעליל לנוכח הטלטלה שהשוק חווה וצעדי התגובה של שמדינות אחרות כבר הכריזו עליהן.
החישוב מניח שכל 1% של מכס, יביא להתייקרות של 0.25% במחיר המוצר. לא מיותר לציין שמספר זה נבחר באופן שרירותי, ואין סיבה להניח שהוא מתאים לכל אלפי הסחורות המיובאות. על בסיס זה, אנשיו של טראמפ מניחים שעלייה של 1% במחיר תתורגם לירידה של 4% בביקוש. כאן צומח החישוב הבא, שעל פיו חושבו שיעורי המכס שהוטלו על המדינות: למשל, אם היבוא ממדינה מסוימת הוא 60 מיליארד דולר, והיצוא אליה הוא 40 מיליארד דולר, אזי מכס של 33% על יבוא, יפחית את היבוא ב-33%, שהם 20 מיליארד דולר, ויבטיח שהמסחר יתאזן.
אחרי שקוראים את ההסבר הזה קופצת לראש המחשבה: חבל שקראתי כי עד עכשיו עוד יכולתי לקוות שהעסק מתנהל בתבונה. פול קרוגמן שזכה בפרס נובל בכלכלה ב-2008 על עבודותיו במסחר בינלאומי כתב אתמול שחישוב המכסים נראה כמו עבודה של עובד זוטר שנעשתה בהתראה של כמה שעות, ודברי ההסבר לחישוב נראים "כמו משהו שנכתב על ידי סטודנט שלא קרא את החומר ומנסה לחרטט בבחינה." ארה"ב היא המעצמה החזקה בעולם. יש בה את מיטב האוניברסיטאות וטובי הכלכלנים בעולם. אם ככה מתנהלת המדיניות הכלכלית שלה בימים אלה, אז שיהיה לכולנו בהצלחה.
הכותב הינו פרופסור בפקולטה לניהול ע״ש קולר באוניברסיטת ת״א ונשיא האגודה הישראלית לכלכלה