"אין לנו ידידים נצחיים, רק אינטרסים קבועים ונצחיים". את האמרה הזאת, שהפכה למיתולוגית, טבע שר החוץ הבריטי הלורד פלמרסטון בנאום בווסטמינסטר ב-1848.
למרות שמים רבים זרמו בתמזה מאז, מתקבל הרושם שהם חזרו מתהום הנשייה היישר לימינו, והם משקפים באופן הצלול והמזוקק ביותר את חשיבתו של הנשיא ה-47 של ארה"ב דונלד טראמפ. היא באה לידי ביטוי מובהק בהחלטת המכסים הדרמטית: אין אבחנה של ממש בין שותפים ובעלי ברית לבין יריבים ואויבים.
טראמפ מכריז על הטלת מכסים על סחורות מכל העולם// CSPAN
כך למשל, על היבוא ממדינות האיחוד האירופי – רובן שותפות ותיקות של הדוד סם – הוטל מכס של 20%. על ישראל, למרות "היחסים המיוחדים" איתה, הוטל מכס של 17%. אי אפשר לשלול שמדובר בצעד ענישתי של הנשיא כלפי ישראל וממשלותיה, שבעיני טראמפ אפשרו לאויבתו הקבועה סין דריסת רגל בישראל, דוגמת הנמל החדש בחיפה שארה"ב רואה בו אתר בעל חשיבות אסטרטגית.
במהלך הזה נחשף בצורה מדויקת "הצופן התפעולי" של הבית הלבן, המבוסס על תפיסה עסקית למהדרין של "תן וקח" ושל הדדיות מוחלטת בכל אינטראקציה שמקיים הענק האמריקני במרחב הבינלאומי, כולל עם מדינות קטנות ומאוימות. כך גם במקרה האוקראיני, טראמפ לא הפגין קורטוב של אמפתיה אליה על בסיס מוסרי, אלא ההפך.
אותם דברים אמורים גם לגבי רעיון "הביטחון הקיבוצי" של ערבות הדדית, שהיווה את המסד לכינונו של הסדר העולמי שהתגבש אחרי מלחמת העולם השנייה ותבוסת גרמניה הנאצית. סדר שנבנה בהשראתה ובתמיכתה הנמרצת של מעצמת העל האמריקנית, במסגרתו הוקמו שורה של ארגונים ומוסדות פוליטיים, כלכליים ואסטרטגיים.
ייעודם היה להבטיח את יציבותו של הסדר הליברלי והדמוקרטי באמצעות שימוש במנופי הרתעה, נכונות לפעולה משותפת וקידום
עקרונותיו: סחר חופשי, פעולה ליישוב סכסוכים ושמירת שלום והפצת הערכים הדמוקרטיים. לאחר שקרסה ברית המועצות וצמח העולם החד-קוטבי, ארה"ב קיוותה להכניס גם את סין תחת סדר זה בתקווה שהדבר יניע בה תהליכים ליברליים ודמוקרטיים.
החלום הליברלי על גלובליזציה תחת המעטפת של הסדר הזה נסדק בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ. גישתו כלפי סוגיות כמו מימון האו"ם והחברות במסגרות אסטרטגיות וביטחוניות, דוגמת נאט"ו, היו סימנים מעידים לחזרתה למרכז הבמה של תפיסת עולם פופוליסטית, ניאו-בדלנית ושבמרכזה תפיסת הריבונות.
הניצנים הבשילו כעת, וברביעי נוכח העולם לדעת שמדובר בהשקפת עולם מגובשת – לא בגחמות או אלתורים. אמריקה של טראמפ אינה מעוניינת למלא עוד תפקיד השוטר הגלובלי, אלא לתפקד כמתווך ביישוב עימותים בינלאומיים כדי למזער את הסיכונים הגלומים לאינטרסים הלאומיים שלה. זוהי מעורבות לצורך התכנסות, כדי להמעיט את האפשרות שהעיט האמריקני יופרע על ידי רעשי רקע העלולים להסיח את דעתו ולעלות הון למשלם המיסים האמריקני.
זוהי, אפוא, גם הדרך להבנת "החלטת המכסים" האחרונה של יושב המשרד הסגלגל. הסנטימנט והסימפטיה כלפי ידידים נסוגו ואת מקומם תפסה מסכת של שיקולי מחירים מול תועלות. זוהי מערכת, המשוחררת מכל שיקול אידיאולוגי, והנשענת באופן בלעדי על שאיפה לסימטריה והדדיות מוחלטת אל מול כל גורם בזירה הגלובלית, יהיה אופיו אשר יהיה.
כך חזרה אמריקה במנהרת הזמן מעידן האוניברסליזם האידיאולוגי, שהעניק השראה ותקווה לעמים מדוכאים, שחלום הדמוקרטיה עתיד להתממש בהובלתה, היישר לעידן הלורד פלמרסטון, שעבורו האינטרסים היו האלמנטים הקובעים והקבועים, ולא מחויבות כלשהי כלפי ידידים ושותפים. "אמריקה תחילה" אינה, אם כן, רק סיסמה או רעיון - זוהי מדיניות ממשית מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו