המסר ברור: עתיד המזרח התיכון – בתהליכי הסדרה על בסיס אזורי רחב

נאום ההשבעה השני של דונלד טראמפ אינו עתיד, ככל הנראה, להיצרב בזיכרונה הלאומי של האומה האמריקנית בטווח הארוך. נעדרה ממנו אמירה מכוננת ומעצבת, דוגמת דבריו הבלתי נשכחים של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, שבנאום ההשבעה הראשון שלו, בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול, הפיח זיק של תקווה בקרב מיליוני מאזיניו. "הדבר היחיד שעלינו לפחד מפניו הוא הפחד עצמו", אמר רוזוולט, ובמשתמע קבע שאין מקום לייאוש גם אל מול מצוקה, מחסור וקושי, שאפשר גם אפשר יהיה להתמודד עימם בהצלחה.

עם זאת, נאומו של טראמפ כלל מספר ניסוחים, שהעלו מתהום הנשייה את נאום ההשבעה של הנשיא ג'ון קנדי מ-1961, שבו התחייב להתמודד עם כל אתגר ולקרוא תיגר על כל אויב כדי להבטיח את קיומה של החירות.

ואכן, כחוט השני עברה בנאום מחויבותו של הנשיא ה-47 לא להתבטל ולא להרכין ראש מול כל איום. נהפוך הוא: כמו בנאום ההשבעה הראשון שלו בינואר 2017, התחייב טראמפ להחזיר את אמריקה לגדולתה, להופכה למעצמה משגשגת, גאה, עוצמתית ומובילה, וכך להוביל אותה הישר אל תור הזהב, שעתיד להיות רווי בהצלחות והישגים.

בדיוק בנקודה זו ובזיקה לחזון גדולתה של האומה נמצאת ליבתו של המסר, ומשמעותו בזיקה למלחמה בעזה ברורה. לשיטתו של טראמפ, המפתח לשיקומה של אמריקה ולחיזוק מעמדה הגלובלי טמון ביכולתה להקרין עוצמה ונחישות. לפיכך, הכריז על כוונתו להגדיל את תקציב ההגנה, וזו, יחד עם התעצמותה הכלכלית המואצת יהוו מנוף הרתעתי אמין ואיתן. כתולדה ישירה מהפגנת כוח צבאית, כלכלית וטכנולוגית, תובטח היציבות במרחב הבינלאומי, שכן "ציר הרשע" הניצב מולה לא יעז להתעמת עמה או לחצות קווים אדומים אל מול מנהיגותה התקיפה ועוצמתה העדיפה.

במילים אחרות, מדיניותו חסרת הפשרות, נכונותו להתקרב אל שפת התהום ולצחצח את חרבו כנגד כל גורם הקורא תיגר ומאיים, יהיו המפתח למניעתם של סכסוכים. בכך תיסלל הדרך הישר לקידום מורשתו המרכזית שלה מייחל טראמפ: הובלת תהליכי שלום במקום היגררות לסכסוכים אלימים מתוך עמדה של חולשה ורפיסות. וכך, על אף שהנאום נוסח בקווים כלליים, המסר לישראל שעולה ממנו הוא ברור וחד-משמעי: עתידו של המזרח התיכון, גם בטווח המיידי, מעוגן לא בהמשך הלוחמה אלא בתהליכי הסדרה על בסיס אזורי רחב בגיבוי אמריקני. הדוד סם נחוש, אפוא, להטביע חותמו בדפי ההיסטוריה כמי שפעל להשכין שלום במרחב כאוטי ועתיר אלימות זה - וזאת, כמובן, תוך הושטת יד תומכת ומתגמלת לבעלת בריתו הישראלית הנאמנה, בהנחה שתמשיך לפסוע עמו בנתיב המוביל לסיום הלוחמה ולגיבוש הקואליציה האזורית הנכספת.

הבטחת היציבות והשכנת השלום יאפשרו לעיט האמריקני לקדם את החלום ששרטט על אודות "אמריקה תחילה", וכך להתמקד בסוגיות החברה והכלכלה מבית. הרציונל: בהיעדרם של איומים מיידיים על אינטרסים לאומיים חיוניים, לא תיאלץ ארה"ב להתמודד עם סכנות ההסלמה של סכסוכים מקומיים ואזוריים, העלולים לגרוף גם אותה אל תוך המערבולת. בכך יתממש גם חלום הניאו- בדלנות של הנשיא, שיוכל להשקיף ממרחק על סביבה יציבה ובטוחה, שלא תחייב את מעורבותו, למעט בתהליכי השכנת שלום.

החודשים הקרובים יוכיחו אם אכן צדק טראמפ בהערכותיו ותחזיותיו, ואם ניצבת אומתו בשחרו של יום חדש ומבטיח.