"כריסמס, פסחא וחנוכה ביחד": טראמפ חוזר כנשיא של קונצנזוס

ביציאה משדה התעופה רייגן, לפנות בוקר של יום ראשון קפוא וחגיגי, האצבע גולשת אוטומטית ל״טיקטוק״ - רק כדי להתבשר על המסך כי החוק האמריקני חסם את היישום. אבל ההודעה הקצרה למנויים נוסחה בישירות של רוח התקופה: ״אנחנו בני מזל, כיוון שהנשיא דונלד טראמפ הצהיר שהוא יעבוד איתנו על פתרון״, נאמר שם.

ואכן, לא חלפו שעתיים ופלטפורמת הווידיאו הענקית כבר חזרה לפעילות רגילה בארה״ב. מאות אלפי עסקים קטנים באמריקה – שמקדמים את מרכולתם באמצעותה - נשמו לרווחה. וטראמפ? הוא סידר לממשל שלו ״ג׳וינט וונצ׳ר״ (שיתוף פעולה) עם עסק משגשג כ״טיקטוק״, וגרף הון פוליטי אדיר מרבבות צייצנים צעירים שכינו את המהלך: ״ההחלטה הנשיאותית הטובה ביותר״.

כך זה הולך להיות בממשל טראמפ 2025 – החלטות ושינויים ייעשו בקצב הטיקטוק, לא מהיום למחר אלא מעכשיו לעכשיו, ובמקרה ארוך הטווח - מהבוקר לערב. ״כל פקיד רדיקלי מטופש של ממשל ביידן יוחלף בתוך שעות מהרגע שאשבע לנשיאות״, הבטיח טראמפ לאוהדיו ב״מצעד הניצחון״ שערך יממה לפני ההשבעה באולם ״קפיטול 1״. נישא על גבי הקאמבק הפוליטי הגדול ביותר, הוא לא מגיע כדי לבחון, לבדוק או להעמיק. יש לו מנדט ציבורי חסר תקדים להוריד מיידית מסך על ״ממשל כושל״, ולטאטא את הבמה כדי ״לעשות את אמריקה גדולה יותר״.

לפחד ולדה-הומניזציה שזרעו הדמוקרטים עם כניסת טראמפ לבית הלבן ב-2017 – אין זכר ברחובות וושינגטון, ולא בגלל מזג האוויר הקשוח. אפילו סנאטורים כחולים יושבים מכווצים באולפנים ודורשים מהנשיא החדש לטפל בבעיית ההגירה שהתעצמה לממדים מטרידים בקדנציה שלהם. לפתע טראמפ האלטרנטיבי, נציג הדחויים והמושתקים, הוא הדמות שבוקעת מן הקונצנזוס העולמי – וזה לא מפריע לו בכלל. הוא לא חייב לשפוך קיתונות של בוז וארס בנאומיו, הוא יכול להיות אדיב, להכביר בתודות, לעלות לבמה כשלי גרינווד שר את ״אלוהים, ברך את אמריקה״ - ולעקוץ בהומור כשצריך. מינון של מנצחים.

״אפקט טראמפ״ הביא לתחילת עסקת החטופים אצלנו, עוד בטרם הנשיא הניח את כף ידו על התנ״ך ונשא שבועה. עתה, האפקט יתגבר כשטראמפ צפוי לחתום על 200 צווים נשיאותיים כבר ביומו הראשון בחדר הסגלגל: צווים מהירים לסגירת הגבולות בפני מסתננים; השקת פרויקט ״כיפת ברזל״ שעתיד להגן על שמי ארה״ב בפני איום טילים; סילוק כל סממן פרוגרסיבי של ה"ווק" משורות הצבא והממשל; שיקום מהיר של דרום קרוליינה מוכת ההוריקנים; והדובדבן שבקצפת: הסרת חיסיון ממסמכים סודיים על ההתנקשויות בנשיא ג׳ון פ. קנדי, בסנאטור רוברט קנדי ובמרטין לותר קינג – אקט מעניין שיגרד את הצלקות שלא הגלידו בתרבות האמריקנית.

טראמפ בסיבוב הזה הוא כבר לא של "טראמפיסטים בארון" אלא של אמריקה כולה – ולא בכדי הדגיש בנאומיו ביום ראשון את הישגיו האלקטורליים הכבירים בקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקנית והלטינית. החותמת הסופית היתה בהופעה ובריקוד המשותף על הבמה עם הרכב הדיסקו ״וילג׳ פיפל״. אמנם ״YMCA״ מככב בכל עצרת בחירות של טראמפ בשנים האחרונות, אבל ההגעה הפיזית של ההרכב הלהט״בי לבמה בוושינגנטון באירוע השיא של הנשיא הרפובליקני – העבירה מסר ברור מי הצד הליברלי ושוחר הזכויות באמריקה, ומי הצד ממשטר התודעה.

האם המציאות תיישר קו עם הקצב המסחרר שמבטיח דונלד טראמפ לאזרחי אמריקה? גם אם הגיוני להטיל בכך ספק, נכון להיום זו לא מחשבה להתקדר בה. הנשיא הטלוויזיוני ביותר בהיסטוריה כבר מבטיח שהשבוע הראשון שלו בבית הלבן יהיה ״הגדול ביותר שהיה״. ביגסט אבר. אנחנו בתקופה של שיאים, ושיאים זה גם ברייטינג. ״יהיה לכם ממש כיף לצפות מחר בטלוויזיה״, אמר בנאומו בערב שלפני ההשבעה. אצל טראמפ הבילד-אפ וההפקה הם כורח מנהיגותי. קודם לכן עלה בנו, דון ג׳וניור, ונתן את האות לחגיגות: ״היום זה כמו כריסמס, פסחא, חנוכה ויום ההולדת שלי ביחד״, אמר ושילהב את הקהל.

20 בינואר 2025 הוא הרגע שבו אמריקה רוצה להיסחף אחרי תקווה. המונים מכל שכבות האוכלוסייה מצפים שהשינוי יגיע כבר הרגע, ממש עם הנחת כף ידו של טראמפ על התנ"ך. הדמוקרטים כבר לא לובשים שק ואפר אלא מדברים על "הזדמנות היסטורית לתיקון", ואילו הרפובליקנים נושאים עיניהם ל"רגע של גאולה". יש לראשונה מכנה משותף והוא תחושת הדחיפות. בפעם הראשונה מזה שנים נדמה שהאומה האמריקנית כולה – אוהבי טראמפ ומתנגדיו – מוכנה לתת הזדמנות אמיתית לשינוי שהוא מבטיח.