האריס מדשדשת: טראמפ צובר מומנטום בקרב על הקול היהודי

התבטאויותיו האחרונות של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ בסוגיית היחס לישראל בהקשר ללוחמה בעזה, שהושמעו בקול רם וצלול, המחישו את העובדה שהמועמד הרפובליקני לנשיאות לא ויתר על הקול היהודי. 

זאת, אף שמשקלו של קול זה בהכרעה האלקטורלית הצטמק בעשורים האחרונים, ולמרות שאף אחת ממדינות המפתח במרוץ הנוכחי אינה כוללת פלח משמעותי של מצביעים המגדירים עצמם כיהודים. פלורידה, למשל, שבדרומה קיים ריכוז יהודי גדול, ושהיתה בעבר הלא־רחוק מדינה "מתנדנדת", נמצאת היום בחזקתה של המפלגה הרפובליקנית, ואילו ניו ג'רזי, שגם בה קיימת קהילה יהודית בעלת משקל ויכולת השפעה, הפכה זה מכבר לחוליה מרכזית במחנה הדמוקרטי.

טראמפ עושה את המאמץ הזה, חרף העובדה שפועלו יוצא הדופן למען ישראל בארבע שנות כהונתו בבית הלבן לא סייע בידו ב־2020 לשבור את מחסום 30 אחוזי התמיכה בקרב היהודים, שבהם זכה בהתמודדות נגד ג'ו ביידן.

דפוסי הצבעה מסורתיים

מדובר בדפוסי הצבעה מסורתיים ומושרשים, שמקורם בימי השפל הגדול. במהלכם הפכו יהודי ארה"ב לציר מרכזי בקואליציה האתנית הגדולה, שאותה גיבש הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דלאנו רוזוולט, ושהעניקה להם מסלול להתקדמות חברתית ופוליטית.

על רקע זה, של 90 שנות זיקה עמוקה ורצופה למחנה הדמוקרטי, ספק אם דבריו של טראמפ, שקרא להעניק לישראל את כל הסיוע הדרוש לה והגדיר את המפגינים הפרו־פלשתיניים כג'יהאדיסטים מסוכנים (ותקף את הממשל הדמוקרטי על שהציב סייגים ומגבלות בדרכה של ישראל לניצחון מוחץ בעזה), יסייעו לו לשבור פרדיגמה זו ולהעלות את הקהילה היהודית על נתיב חדש.

עם זאת, לנוכח התבטאויותיה הביקורתיות והצוננות של המועמדת הדמוקרטית האריס על אופן ניהול מלחמת חרבות ברזל על ידי ישראל (במיוחד בכל הקשור, לדבריה, למישור ההומניטרי), המעלות מתהום הנשייה את גישתם לישראל של הנשיאים קרטר ואובמה, ועל רקע הקרב הצמוד המתחולל כעת בין טראמפ לבין האריס, אפילו שיפור מזערי במעמדו האלקטורלי של הנשיא לשעבר בקרב "הקול היהודי" עשוי להיות בעל משמעות אסטרטגית, בעיקר במדינת המפתח עתירת האלקטורים פנסילבניה (הגם ששיעורו של "הקול היהודי" במדינה זו מגיע ל־2% לכל היותר).

בגלל פער הדורות

יתר על כן, העובדה שהאריס אינה חוסכת במאמצים כדי להחזיר לחיקה של המפלגה הדמוקרטית את קבוצת המצביעים הצעירים והפרוגרסיבים, שהתרחקה מביידן הן בגלל פער הדורות שביניהם, והן עקב האמפתיה, ההזדהות והאהדה העמוקה שהפגין כלפי החברה הישראלית וכלפי מערכת "היחסים המיוחדים", בעיקר בשלביה הראשונים של המלחמה, עלולה ליצור נוגדנים בקרב נדבכים מרכזיים בקרב הקהילה היהודית, החשים שהמועמדת הדמוקרטית מתקרבת בדעותיה יותר ויותר לעמדותיו של האגף הפרוגרסיבי במפלגה, הלעומתיות במובהק לישראל. זאת, תוך אימוץ של קו מתנכר כלפי צורכי הביטחון של ישראל (היא אף לא שללה על הסף את האופציה של הטלת אמברגו צבאי על ישראל בנסיבות מסוימות).

על רקע טעון ועמוס מתח ויריבויות זה, עתידה הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית להתכנס ברוב הוד והדר מחר, ב־19 באוגוסט, בשיקגו. בניגוד קוטבי לוועידה הדמוקרטית, שהתכנסה בשיקגו ב־1968 ושהתאפיינה בעימותים פנימיים חריפים, שהפכו את רחובות העיר לשדה קרב, הפעם פני הדברים שונים לחלוטין.

לאחר שהמפלגה נמצאה בפיגור משמעותי בסקרים כאשר הנשיא ביידן היה המועמד הדמוקרטי, חלה בשלושת השבועות האחרונים תפנית דרמטית במעמדה. זאת, כתולדה ישירה מהחלטתו של הנשיא לגנוז את חלומו להיבחר לתקופת כהונה שנייה.

המחנה הדמוקרטי מיהר להתכנס סביב סגנית הנשיא האריס, שעוד לפני שהוכתרה באופן פורמלי כמועמדת המפלגה נטלה את שרביט המנהיגות, ובאבחה אחת הפיחה חיים חדשים במפלגה הכבויה.

תנופה זמנית לקמפיין

ואכן האריס, שלא הרשימה בכהונתה כסגנית (ונכשלה במשימה המרכזית שהטיל עליה ביידן - לגבש תוכנית מעשית לפתרון בעיית ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב), התגלתה לפתע כנואמת כריזמטית, שהופעתה הנמרצת והרעננה ומסריה הממוקדים למיעוטים (בעיקר אפרו־אמריקנים ולטינו־אמריקנים), לבוחרים הצעירים ולמגדר הנשי, שינו במהירות את כיוונה של ההתמודדות והעניקו לה תנופה, ולו גם זמנית.

האריס סגרה את הפער בסקרי דעת הקהל בכל מדינות המפתח (למעט נבדה), שבהן הוביל טראמפ בבטחה. והנשיא לשעבר, שכבר היה בדרך הבטוחה לניצחון קל, מתמודד עם פרישתו של ביידן מן המרוץ.

התמודדות שקולה ופתוחה

כרגע נראה שההתמודדות נותרה שקולה ופתוחה לחלוטין.

השבוע הנוכחי - הוא שבוע הוועידה - עתיד לעמוד אמנם בסימן של הפגנת אחדות פנים־מפלגתית מרשימה, אך נותרו עדיין חודשיים וחצי עד ליום ההכרעה. אין לשכוח ששאלת ההגירה נותרה נקודת תורפה מרכזית עבור האריס, ושגם בסוגיית כושר המנהיגות טראמפ נהנה עדיין מיתרון בסקרים.

נוסף על כך, המועמדת הדמוקרטית טרם הצליחה לחדור למעוזיו המסורתיים של יריבה, שבטבורם אנשי מעמד הצווארון הכחול ברצועת החלודה של אמריקה (לבנים נטולי השכלה אקדמית ברובם) שתמיכתם בטראמפ (המצטייר בעיניהם כאויב הממסד והאליטות) נותרה איתנה ומאסיבית.

מה שברור הוא, שמה שנראה עד 21 ביולי כמרוץ חד־צדדי מנומנם הפך למאבק קשוח ושקול מאוד, העתיד לעמוד במוקד הקשב האמריקני והעולמי עד ליום ההכרעה ב־5 בנובמבר.