בסיס אווירי עצום ופלטפורמה עם מאות טילי שיוט: הנכסים שארה"ב מעבירה לאזור מול האיום האיראני

שר ההגנה האמריקני, לויד אוסטין, הכריז היום (שני) במהלך שיחה עם שר הביטחון גלנט כי וושינגטון תאיץ את הגעתה של קבוצת התקיפה של נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" ועל שליחתה של הצוללת הגרעינית "ג'ורג'יה" למזרח התיכון.

שילחת הכוחות המשמעותית הזו, שמצטרפת לכוחות המתוגברים גם ככה של צבא ארה"ב באזור מהווה מסר לאיראן, שממשיכה לאיים על ישראל בתגובה צבאית נרחבת לחיסולו של יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, בטהרן בתחילת החודש.

על פניו נראה שהזזה של כמה ספינות וצוללת היא סוג של "מס שפתיים" אמריקני מול האיום האיראני האדיר, אבל מבחינה צבאית מדובר בהזזה של כוח עצום ונרחב שיש צורך בהרחבה ופירוט על מנת להבין את היקפו ואת משמעותו, במקרה של תגובה אמריקנית לתקיפה של איראן על ישראל.

קבוצת התקיפה מספר 3

קבוצת התקיפה מס' 3 של הצי האמריקני היא אחת מתשע קבוצות פעילות שכאלו והיא משויכת לנושאת המטוסים "אברהם לינקולן". מטרתה של קבוצת התקיפה לאפשר את פעילותה השוטפת של נושאת המטוסים ולהגן עליה, אך היא מורכבת מכלי שיט שמסוגלים לעשות הרבה יותר מזה.

מלבד נושאת המטוסים, הספינות המשמעותיות ביותר של קבוצת התקיפה הן סיירות הטילים שלה. חמש ספינות מדגמים שונים שמחזיקות במערך גדול של טילי ים-ים, טילי שיוט ומערכות הגנה אווירית שיכולות ליירט גם מטוסים וגם טילים, כולל טילים בליסטיים מתקדמים. חמשת הסיירות של קבוצת התקיפה מס' 3 הן "שילה" "קליפורניה", "פרינסטון", "טקסס" ו"סטרט". כל אחת מהספינות בנפרד מסוגלת ליירט טילים וכטב"מים איראניים, לפגוע במטרות בעומק השטח האיראני ולהגן על המרחב מאיומים ימיים.

בנוסף אליהן, לקבוצת התקיפה מס' 3 מתלוות עוד שש סיירות. המשחתות מחזיקות במערכות דומות לאלו של הסיירות אך במגוון קטן יותר ובכמות קטנה בהרבה. הן עדיין מסוגלות ליירט איומים אוויריים וטילים ולספק תמונת מכ"ם עבור יתר הצי והכוחות המגנים וגם נמצאות על סיפונן מערכות לוחמה אלקטרוני תשיכולות לשבש תקיפה. הן גם מחזיקות בכמות קטנה של טילי שיוט שמסוגלים לפגוע מאות קילומטרים לתוך השטח האיראני.

נושאת המטוסים "אברהם לינקולן"

כלי השיט העצום, שעליו יותר מ-5,000 אנשי צוות הוא למעשה בסיס אווירי גדול שמכנס בתוכו ארבע טייסות קרביות ועוד שלוש טייסות תובלה, ביון ולוחמה אלקטרונית. לשם השוואה, האלמנט הקרבי של נושאת המטוסים אברהם לינקולן לבדה גדול ואיכותי יותר מזה של חיל האוויר הירדני כולו. נושאת המטוסים מחזיקה גם טילים נגד מטוסים, מערכות נ"מ אחרות וכן טילי ים-ים.

"אברהם לינקולן" משמשת בית לשלוש טייסות של מטוסי F-18 "הורנט", מטו הקרב וההפצצה העיקרי של הצי האמריקני. בנוסף היא מחזיקה עוד טייסת של מטוסי כ-18 "גרואלר", דגם של המטוס שהוסב לצרכי לוחמה אלקטרונית. אך הדובדבן שבקצפת של יכולות נושאת מטוסים היא טייסת "האבירים השחורים", טייסת של מטוסי חמקן מדגן F-35, שהותאמו להפעלה מסיפונו של כלי השיט.

מדובר בטייסת ה-F-35 הראשונה שהוצבה על נושאת מטוסים והיא פעילה על סיפונה של "אברהם לינקולן" משנת 2020. לטייסת עצמה היסטוריה ארוכה ומורשת מפוארת עוד מימי מלחמת העולם הראשונה ונחשבת לגאוות אגף האוויר של הצי האמריקני.

הצוללת הגרעינית "ג'ורג'יה"

הצוללת הגרעינית ג'ורג'יה הושקה בשנת 1982 כצוללת לשיגור טילים בליסטיים. מאז היא עברה הסבה לשאת טילי שיוט מדגם "טומהוק" עם טווח של עד 2,500 קילומטרים וראש נפץ קונבנציונלי במשקל של 450 קילוגרם.

ה"ג'ורג'יה" מסוגלת לשייט במהירות של 46 קמ"ש בעזרת כור גרעיני אחד ושתי טורבינות הנעה והיא מסוגלת לצלול לעומק של 240 מטרים. על סיפונה יש צוות של 155 בני אדם והאי מסוגלת להישאר מתחת למים כמעט חודש.

אך ביצועיה המרשימים של הצוללת הם משניים לשימוש האמיתי שלה, פלטפורמה ניידת, חשאית וקטלנית לטילי שיוט. על סיפונה של הצוללת יש יותר מ-154 טילי טומהוק שמוחזקים ב-22 קבוצות של שבעה ומוכנים לשיגור בכל רגע. בניגוד לנושאת המטוסים והמשחתות, הג'ורג'יה היא כלי נשק שיכול לשמש את ארצו תהברית לתקיפה בלבד ושליחתו לאזור היא מאסר מאיים, שארצו תהברית מסוגלת להכות במטרות קריטיות לאיראן במקרה וטהרן תבחר בהסלמה, ולא רק ליירט ולמנוע תגובה איראנית.