ישראל צריכה לשים לב: גם אצל הרפובליקנים המוזיקה משתנה

"אנחנו מתפללים למענכם", אומרת לי גי'ל קופר מפנסילבניה. היא מזהה את הכיפה שעל ראשי, ואני את סיכת החטופים שעל דש הז'קט שלה. "תהיו חזקים", היא מוסיפה.

תגובות הזדהות כאלה עם ישראל נשמעות בלי הפסק בוועידה הרפובליקנית, גם מפי אנשים פרטיים וגם מדוכן הנואמים. דגלי כחול־לבן נראים בקהל, וסיכות החטופים תלויות על לא מעט מקטורנים. אין ספק שאם הרפובליקנים ינצחו את הבחירות - וכל הסיכויים שכך יקרה - לישראל יהיה הרבה יותר קל ונוח.

או ליתר דיוק, אם טראמפ יכבוש שוב את הבית הלבן, הבעיה של ישראל תהיה הפוכה. הוא ירצה שישראל "תגמור את העבודה", כפי שהתבטא מספר פעמים, בכלל זה בראיון ל"ישראל היום". כלומר, שנחסל את חמאס במהירות וביעילות, בלי להימרח, להיגרר, להסתבך ולהתעכב - בהיפוך מוחלט מהמכשולים שהערים הממשל הנוכחי, ושרבים מדי בארץ נענים להם.

בהקשר זה כדאי לשים לב היטב לקו שמוביל המיועד לתפקיד סגן הנשיא, הסנטור ג'יי די ואנס, שנשא את נאום הבכורה שלו בארנה של מילווקי, ביום רביעי לפנות בוקר (שעון ישראל). ואנס, שמייצג את הדור הבא של המפלגה הרפובליקנית, נגע ביחסי החוץ העתידיים שצריכים להיות לו - במשפט אחד בלבד: "יחד נוודא שבעלי בריתנו משתתפים בנטל של הבטחת שלום עולמי - לא עוד טובות בחינם".  אלפי הפעילים הרפובליקנים ענו לו במחיאות כפיים.

ואנס, טראמפ והרפובליקנים לא מוכנים להיות עוד קבלן המשנה הביטחוני של המערב. הם מצפים שמדינות נאט"ו ובעלות ברית אחרות גם ישלמו על הוצאות הביטחון העצומות שלהן וגם יואילו להילחם בעצמן.

את ישראל ואנס מחריג מהעיקרון הזה. גם בשיחות פרטיות וגם בהצהרות פומביות הוא הכיר בערכה הביטחוני והכלכלי, ומעולם לא התבטא בעד הפסקת הסיוע הביטחוני, אך בירושלים חייבים לשים לב למוזיקה החדשה. גם מבחינת הצד הדמוקרטי, וגם זה הרפובליקני, הדבר הטוב ביותר שיכולה ישראל לעשות הוא ללכת בכוחות עצמה. כי ארה"ב מתכנסת לתוך עצמה לנוכח שורה ארוכה של בעיות פנים וחוץ.

ואנס, שגדל אצל סבתו כי אביו נעלם ואמו סבלה מהתמכרות לסמים, נכח באולם כשבנו של הנשיא לשעבר, דון ג'וניור טראמפ, שאל את הקהל "מה מאחד אותנו, ילד ממגדלי טראמפ במנהטן וחברי, ג'יי די ונאס, ממשפחה קשת־יום באוהיו?", ואף השיב: "גדלנו במקומות כל כך שונים, אבל עכשיו אנחנו נלחמים כתף אל כתף כדי להציל את המדינה שאנחנו אוהבים".

בעקבותיו ציין ואנס כי "זו ההזדמנות האחרונה להציל את אמריקה" - וזו בדיוק התחושה פה. אם בבחירות הקרובות האמריקנים לא יעלו מחדש על מסלול הצמיחה, הם כבר לא יעשו זאת לעולם.

היעדים של נתניהו

היעדר הקשב האמריקני לענייני חוץ מורגש היטב כבר עכשיו. זה טוב, כי יש פחות כותרות שליליות, אבל אפילו כאן בוועידה - ובוודאי מחוצה לה - יש הכרה מוגבלת מאוד של הפרטים בנוגע למלחמה. אנחנו הישראלים משוכנעים שהעולם יודע בכל רגע על כל מה שמתרחש בארץ. המציאות הפוכה - גם האוהבים, ובוודאי השונאים, יודעים מעט מדי על הנעשה אצלנו.

כך שהדבר החשוב ביותר שנתניהו יוכל לעשות בביקורו בוושינגטון בשבוע הבא, הוא פשוט להציג את העובדות. לספר כמה מההרוגים בעזה הם בכלל מחבלים, להסביר ש"עיתונאים" תחת חמאס הם לא באמת כאלה, לציין שלמרות תמיכת ההמונים בטבח - ישראל מספקת להם צרכים הומניטריים מעל ומעבר.

מה שבטוח, נתניהו ינחת בשעה של כאוס פוליטי שלא היה כמותו מעולם. נשיא קשיש שחבריו כופים עליו פרישה מהתמודדות, דקה לפני הבחירות, מול נשיא לשעבר שניצל מניסיון התנקשות, שהועמד לדין בחמישה משפטים שונים ושלמרות כל זאת צפוי לחזור לחדר הסגלגל.

"ראש הממשלה יבוא לפה כדי לייצג אומה במלחמה, לא כדי להתערב בפוליטיקה", אומר השגריר הישראלי, מיכאל (מייק) הרצוג. וזהו בדיוק האתגר של נתניהו: לא לדרוך על אף מוקש פוליטי בימים סוערים במיוחד, ובה־בעת להזכיר לאמריקנים למה הכרחי גם עבורם שישראל תגיע לניצחון המוחלט.