מי שיסתובב בשדרות הנוצצות של נורסולטן, הבירה הגרנדיוזית של קזחסטן, יכול לחשוב, לפחות בחודשי הקיץ, שהוא בדובאי או בקטאר. גורדי השחקים ומבני הציבור העצומים, לצד הגנים המטופחים, משדרים עוצמה ושגשוג כלכלי. אך שיטוט קצר בפרווריה של הבירה החדשה, שהפכה למושב השלטון רק בשנות האלפיים, מגלה מציאות מורכבת יותר.
השגשוג הכלכלי שהביאה תעשיית הנפט למדינה המרכז־אסיאתית העצומה, אך דלילת האוכלוסין, חולק באי־שוויון מנקר עיניים. מכוניות חבוטות, אוטובוסים עתיקים ומבני דירות מוזנחים הם המציאות עבור רוב תושבי המדינה, שנאלצים להסתכל במגדלי המגורים וברכבי הפאר של האליטה בעיניים כלות.
השלטון בקזחסטן עשה רבות בשנים האחרונות כדי לשתף גם את המוני העם בשפע שהניבה תעשיית הנפט והגז, אך עבור רבים במדינה, העלייה ביוקר המחיה היתה גדולה מדי. עבור מי שמתקשה לחמם את ביתו ולקנות מצרכים, ההישגים הכלכליים הרבים של המדינה בשנים האחרונות שווים כקליפת השום.
קזחסטן תחת שלטונם של הנשיאים טוקאייב ונזרבייב התאפיינה בשלטון סמכותני, שהתקשה לאפשר דיון חופשי ופתוח בעתידה של המדינה, והזעם בקרב האוכלוסייה הצעירה נבנה כמו קיטור, שהתפרץ אתמול.
לצד ההתרחשויות המהירות בשטח, חשוב להפנות את המבט למוסקבה, שם עלול להיקבע גורלו של השלטון הקזחי. פוטין כבר הציע "סיוע לא צבאי" להנהגה הקזחית כדי לשים קץ להתקוממות. האפשרות שרוסיה תתגייס על מנת "להגן על המיעוט הרוסי", כפי שעשתה במדינות אחרות במרחב הפוסט־סובייטי, בהחלט קיימת.
המורכבות של קזחסטן, מדינה עם עבר שבטי ואוכלוסייה מוסלמית, עלולה לסבך עוד יותר את המשבר המתפתח, שהחל מזעם על מחירי הדלק ועלול להסתיים במלחמת אזרחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו