סיפורי מהפכה: כיצד הגיע הטרור של חיזבאללה לוונצואלה?

מאז עלייתו של הוגו צ'אבס לשלטון ב-1999 עם המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה (PSUV) איש הצבא לשעבר ניהל מדיניות אנטי-מערבית ובמקביל הוביל התקרבות לציר השיעי בימי אחמדינג'אד.כך למעשה כיננו ברית אסטרטגית בין "המהפכה הבוליבריאנית" למהפכה האסלאמית של איראן.

לאחר מבצע עופרת יצוקה (2009-2008) קראקס ניתקה יחסים דיפלומטים עם ירושלים ומאז אין נציג ישראלי בבירה. לאחר מותו של "הקומנדנטה" צ'אבס ב-2013, ממשיך דרכו ניקולס מדורו שמר על מדיניות עוינת לישראל ואף חיזק את הברית עם המשטר בטהרן.

עם זאת, תחילת הנוכחות של גורמי טרור בדרום אמריקה התרחשה בסוף שנות ה-80 כאשר איראן הובילה מדיניות של ייצוא המהפכה האסלאמית לעולם. עיקר הפעילות החבלנית התרכזה באזור משולש הגבולות של ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי ונקודת המפנה קרתה ב-1992 לאחר חיסולו הממוקד של מנהיג חיזבאללה דאז, עבאס מוסאווי בפעולת צה"ל בדרום לבנון.

בתגובה, חודש מאוחר יותר הארגון תקף בבואנוס איירס הבירה עם מחבל מתאבד אשר הסיע מכונית תופת שהתפוצצה בבניין השגרירות הישראלית והרג 29 אזרחים וגרמה למעל 200 פצועים.

שנתיים מאוחר יותר החיזבאללה תקף שוב, הפעם נגד בניין הקהילה היהודית (אמיה) בפיגוע שגרם למותם של 85 איש. מערכת המשפט הארגנטינאית קבעה שאיראן והארגון השיעי-לבנוני היו אחראים לטרגדיה ומאז ישנו מאמץ לשפוט את המתכננים והמבצעים. עד היום הניסיונות לא צלחו ומספר מדינות באזור התקרבו מחדש למשטר בטהרן.

את המאמץ הזה הובילה ונצואלה ואחריה הצטרפו בוליביה, ארגנטינה וברזיל. הדאגה במערב כבר שנים מבוססת על התרחיש לפיו איראן תשתמש בבעלות בריתה בדרום אמריקה על מנת לעקוף את הסנקציות ואף להשיג ציוד לתוכנית הגרעין.

על פי פרסומיים, ב-2008 ישראל התנקשה באחד ממתכנני הפיגוע נגד האמיה ב-1994, עימאד מורנייה, מפקד הזרוע הצבאית של ארגון החיזבאללה