מרוקו, מדינה שהתוצר לנפש בה הוא מעט יותר מחמישית מזה שבישראל (12,425 לעומת כ-60,000 דולר) רשמה לאחרונה הישג פוליטי שישראל לא הצליחה לשחזר כבר יותר מחמישה עשורים: אישה בראשות הממשלה.
פאטימה א־זהרא אל־מנסורי, פוליטיקאית ועורכת דין שכיהנה בעבר כראשת עיריית מרקש וכשרת הבינוי, הפכה לאישה הראשונה שמונתה לראשות ממשלת מרוקו, לאחר שמפלגתה זכתה במספר המושבים הגדול ביותר בבחירות לפרלמנט. את המינוי ביצע המלך מוחמד השישי, בהתאם לחוקה המרוקאית.
בינתיים בישראל, אומת הסטארט־אפ שמתגאה בקדמה, בחדשנות ובפריצת גבולות, נשים כמעט נעלמו מהנהגת המפלגות הגדולות. גם במערכת הבחירות הנוכחית, בראשות כל המפלגות שצפויות לעבור את אחוז החסימה עומדות נשים, והאפשרות שאישה תעמוד בראש מפלגה מרכזיות נראית רחוקה מהמציאות הפוליטית.
האירוניה היא שישראל דווקא הייתה מהמדינות הראשונות בעולם שהעמידו אישה בראש הממשלה. בשנת 1969 נכנסה גולדה מאיר לתפקיד, בתקופה שבה נשים כמעט שלא הגיעו לעמדות ההנהגה הבכירות בעולם. אלא שמאז חלפו יותר מ־57 שנים, ואף אישה נוספת לא כיהנה כראשת ממשלת ישראל.
גם בזירה המפלגתית התמונה השתנתה. בעבר עמדו נשים כמו ציפי לבני, שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון בראש מפלגות גדולות, אך כיום הנוכחות הנשית בצמרת הפוליטית מצומצמת.
מינויה של אל־מנסורי אינו הופך את מרוקו למופת של שוויון מגדרי. נשים במדינה עדיין מתמודדות עם חסמים חברתיים ופוליטיים, והמלך ממשיך להחזיק בסמכויות נרחבות. דווקא משום כך, המינוי מעורר עניין: מדינה המתמודדת עם פערים כלכליים וחברתיים משמעותיים הצליחה להגיע לציון דרך שבישראל טרם חזר על עצמו מאז ימי גולדה מאיר.
ההשוואה בין המדינות מעלה שאלה רחבה יותר על מקומן של נשים בפוליטיקה הישראלית: האם ישראל, שמתגאה בהיותה מדינה מתקדמת וחדשנית, מצליחה להעניק לנשים הזדמנות שווה להגיע לעמדות ההנהגה הבכירות ביותר?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו