לגל העוינות האחרון נגד ישראלים בתאילנד יש כמה סיבות, וחלקן מקומיות לחלוטין. אבל יש גורם אחד שכמעט ואינו זוכה לתשומת לב מספקת: התשתית האיראנית ארוכת השנים במדינה והיכולת שלה להשפיע על השיח המקומי באמצעות מוסדות דת, חינוך ורשתות של פעילים שיעים.
לאיראן יש בתאילנד נוכחות החורגת בהרבה מדיפלומטיה רגילה. לאורך שנים היא השקיעה במרכזים דתיים, בקשרים עם אנשי דת מקומיים ובמערכות חינוך ואקדמיה המזוהות עם העולם השיעי ועם מוסדות דוגמת Al-Mustafa International University. המשמעות איננה שכמעט כל פעילות שיעית בתאילנד היא פעילות איראנית, והיא מעניקה לטהרן תשתית של השפעה, קשרים ונגישות לקהלים מקומיים, נכס שאיראן יודעת להפעיל כאשר האינטרסים שלה מחייבים זאת.
מאז 7 באוקטובר הפכה הזירה הזאת לרלוונטית במיוחד. גורמים המזוהים עם הקהילה השיעית התאילנדית, ובהם Syed Sulaiman Husaini וסביבתו, בלטו בעבר במחאות מול שגרירות ישראל ובפעילות ציבורית סביב המלחמה בעזה ושחרור החטופים התאילנדים. במקביל, אחיו, Syed Mubarak Husaini/Lerpong Syed, מזוהה בפומבי עם רשתות הקשורות ל-Al-Mustafa ועם Thai-Iran Alumni Association.
האירועים האחרונים ממחישים עד כמה השיח יכול לגלוש במהירות מהתנגדות למדיניות ישראלית לעוינות כלפי נוכחות יהודית וישראלית בכלל. ב־11 בספטמבר הפגינו כ־500 איש בפוקט סמוך לבית חב"ד, והאירוע המתוכנן לראש השנה בוטל בשל חשש מאלימות. במקביל נשמעו טענות שלפיהן בתי חב"ד ורשתות "ציוניות" מנסים להשתלט על קרקעות בתאילנד - טענות החורגות מביקורת מדינית ונושאות מאפיינים קונספירטיביים ואנטישמיים.
הגם שההמחאה המרכזית שם הובלה בידי הפעיל התאילנדי Sondhi Limthongkul וקבוצות מקומיות, הוא נתמך ברשתות החברתיות מצד אותם גורמים איראניים. איראן אינה חייבת "לארגן הפגנה" כדי ליהנות ממנה: שנים של בניית תשתית דתית, אקדמית וחברתית יכולות לייצר סביבה מאפשרת שבה מסרים אנטי־ישראליים מופצים ומקבלים לגיטימציה מקומית.
וזהו בדיוק הפער שישראל מתקשה להתמודד איתו. בעוד ישראל מתמקדת באופן טבעי באיומים הצבאיים, המודיעיניים והטרוריסטיים של איראן, טהרן משקיעה במשך שנים ב־soft power infrastructure: מוסדות לימוד, מרכזי דת, אגודות בוגרים, ערוצי תקשורת, קשרים עם אנשי דת ופעילים מקומיים. התשתית הזו אינה בהכרח חשאית ואינה בהכרח בלתי חוקית, אך בעת משבר היא יכולה להפוך למכפיל כוח משמעותי עבור הנרטיב האיראני.
לכן המאבק בהשפעה האיראנית אינו יכול להסתכם בסיכול חוליות של כוח קודס. ישראל ומדינות ידידותיות צריכות למפות באופן שיטתי את רשתות ההשפעה האיראניות, לחשוף את מקורות המימון ואת הקשרים המוסדיים שלהן, לעבוד מול ממשלות מקומיות ולהציע חלופות בתחומי חינוך, תקשורת וחברה אזרחית. תאילנד היא תזכורת לכך שהמאבק עם איראן מתנהל לא רק בטהרן, ביירות או המפרץ - אלא גם באוניברסיטאות, במרכזי דת וברשתות החברתיות אלפי קילומטרים מהמזרח התיכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו