נשיא לבנון החדש מאותת על שינוי: האם שלום עם ישראל אפשרי?

כדי להבין את המשמעות, צריך להתחיל מהמצב בתוך לבנון.

מאז 2019, המדינה נמצאת במשבר כלכלי עמוק. המטבע קרס, הבנקים מגבילים משיכות, ורבים מהאזרחים איבדו את חסכונותיהם. במקביל, המערכת הפוליטית, שמבוססת על חלוקה עדתית בין נוצרים, סונים ושיעים, מתקשה לתפקד. במשך כשנתיים לא היה כלל נשיא, מה שממחיש עד כמה המערכת הייתה תקועה.

בתוך המציאות הזו נבחר עאון, נוצרי במוצאו וקצין בכיר לשעבר, שנתפס כדמות יציבה יחסית. המעבר מצבא לפוליטיקה אינו חדש בלבנון, אך במקרה שלו הוא מגיע עם ניסיון בניהול משברים ובשמירה על איזון עדין בין הכוחות השונים במדינה.

אחת הסוגיות המרכזיות שעומדות בפניו היא מעמדו של חיזבאללה. הארגון, שמחזיק בכוח צבאי משמעותי ופועל בדרום לבנון, משפיע באופן ישיר על מדיניות המדינה. עבור עאון, כל ניסיון לשינוי מדיני, ובוודאי כל דיון על הסדר עם ישראל, מחייב התמודדות עם המציאות הזו.

גם המצב הביטחוני בגבול הדרום משפיע. העימותים המתמשכים באזור מקשים על חיי היום יום של תושבים משני הצדדים, ופוגעים ביכולת של לבנון להתייצב. לצד זאת, הלחץ הכלכלי דוחף את ההנהגה לחפש דרכים לשיקום, בין היתר באמצעות סיוע בינלאומי והשקעות.

כאן נכנסת האפשרות להסדר מדיני. מבחינת חלק מהגורמים בלבנון, יציבות ביטחונית עשויה לפתוח דלתות לשיתוף פעולה כלכלי ולסיוע חיצוני. אבל מדובר בנושא רגיש במיוחד, שמעורר התנגדות פנימית לא מבוטלת.

היסטורית, כבר היה ניסיון כזה. בשנת 1983 נחתם הסכם בין המדינות, אך הוא לא החזיק מעמד והתמוטט בתוך זמן קצר על רקע התנגדות פנימית ולחצים אזוריים.

לכן, גם אם נשמעים כיום קולות שמדברים על שינוי, הדרך להסכם כלשהו רחוקה מלהיות פשוטה. המערכת הפוליטית בלבנון מפוצלת, הכוחות האזוריים מעורבים, והזיכרון מהעבר עדיין נוכח.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק מה רוצה הנשיא החדש, אלא האם יש לו את היכולת לממש שינוי כזה בתוך מציאות מורכבת כל כך.

לעת עתה, מדובר בעיקר באיתותים ובבדיקת גבולות. אבל במזרח התיכון, גם איתות קטן יכול להפוך לפנייה היסטורית גדולה.