200 שימפנזים, 24 הרוגים: "מלחמת האזרחים" האכזרית שהפתיעה את החוקרים

מחקר חדש שפורסם אתמול (חמישי) בכתב העת Science חושף כיצד שקעה קבוצה של כ-200 שימפנזים בפארק הלאומי קיבאלה שבאוגנדה למלחמה פנימית עקובה מדם ואכזרית. לפי המחקר, הסכסוך לא פרץ בגלל מחסור במשאבים, אלא בעקבות התפרקות הקשרים החברתיים בתוכה שהולידה שתי סיעות מתחרות.

החוקרים עקבו אחרי קבוצת נגוגו במשך 30 שנים וניתחו את הרשתות החברתיות שלה. הם גילו כי מתחת לפני השטח רחשו תמיד שתי סיעות: מערבית ומרכזית, אך הקשרים ביניהן היו חזקים מספיק כדי לשמור על הקבוצה מאוחדת.

האחדות הזו הובילה לשגשוג: פרופ' ג'ון מיטאני מאוניברסיטת מישיגן, שותף במחקר, סיפר ל״וול סטריט ג'ורנל״ כי הקבוצה ״חיה את החיים הטובים כי הייתה יחד״, הרחיבה את שטחה, עזרה לעצמה והגדילה את סיכויי ההישרדות של צאצאיה.

הסדקים הראשונים

החוקרים אינם יודעים בוודאות מה הצית את הפיצול, אך מציעים כמה גורמים אפשריים. עם כמעט 200 פרטים, קבוצת נגוגו הייתה גדולה מכל קבוצת שימפנזים ידועה, מה שעשוי היה להכביד על תחזוקת הקשרים החברתיים בין שתי הסיעות. בנוסף, למרות שפע המזון בשטח, ייתכן והשימפנזים חשו תחרות גוברת גם בכך.

גורם נוסף שמציינים החוקרים: התבדלות הרבייתית, כלומר העובדה שחברי שתי הסיעות חדלו מלהתרבות זה עם זה, קדמה לפיצול המוחלט. לטענת החוקרים, הדבר החריף את התחרות בין הזכרים ותרם אף הוא להתפרקות הקבוצה.

ב-2014 החלה הקבוצה להתפרק: חמישה זכרים ונקבה אחת מתו, כולם היו דמויות מפתח שגישרו בין שתי הסיעות. בשנה שלאחר מכן עלה לשלטון זכר אלפא חדש, מה שהגביר את המתחים בין שתי הקבוצות. ב-24 ביוני 2015 צפו החוקרים בעדות ראשונה ברורה להתפרקות הקבוצה המאוחדת: שתי הסיעות נתקלו זו בזו במרכז השטח המשותף. במקום להתאחד כרגיל, הסיעה המערבית ברחה והמרכזית רדפה אחריה. הם לא נפגשו לאחר מכן במשך שישה שבועות.

ב-2017 פגעה מגפה בקבוצה והובילה למותם של 25 שימפנזים, ביניהם אחד מהאחרונים שעדיין גישרו בין שתי הסיעות. לפי המחקר, הפיצול כבר היה בעיצומו באותה עת, אך המגפה ככל הנראה האיצה את הניתוק הסופי. עד 2018 היה הפיצול מוחלט: שתי קבוצות נפרדות לחלוטין, עם שטח נפרד. התינוק האחרון שנולד להורים משתי הסיעות השונות נולד ב-2015.

נקודת האל-חזור

ב-2018 הפכה המתיחות למלחמה: זכרים מהקבוצה המערבית, הקטנה יותר מבין השתיים, החלו לבצע סיורים בעומק השטח של הקבוצה המרכזית, מה שהוביל לאחר מכן לפשיטות אלימות ומארבים. המטרה הראשונית הייתה זכרים בוגרים, אך לאחר מכן גם התינוקות הפכו למטרה.

בסך הכל מונה המחקר לפחות שבעה זכרים בוגרים ו-17 תינוקות שנהרגו בין השנים 2018-2024, בממוצע זכר בוגר אחד ושני תינוקות בשנה. בסופו של דבר, הקבוצה המערבית יצאה מחוזקת: היא גדלה יחסית, ונקבות מהקבוצה המרכזית החלו לעבור לשורותיה. ״הקבוצה שהייתה קטנה יותר היא כעת הגדולה יותר, מפני שחבריה הרגו כל כך הרבה יריבים״, אמר פרופ' אהרון סנדל מאוניברסיטת טקסס באוסטין ל״וול סטריט ג'ורנל״.

המהפך של הקבוצה המערבית

החוקרים ציינו שהצלחתה של הקבוצה המערבית מערערת את המחשבה שגודל הקבוצה הוא ההיבט המכריע במאבק. העובדה שדווקא הקבוצה הקטנה יותר נקטה ביוזמה וגברה על יריבתה הגדולה היא פועל יוצא, לדבריהם, של הלכידות הפנימית שלה, שנבנתה על קשרים ארוכי שנים וגברה על היתרון המספרי של הקבוצה המרכזית.

החוקרים הסיקו כי זהויות קבוצתיות יכולות להשתנות ולהסלים לאלימות קטלנית ללא כל שינוי ״תרבותי״, דוגמת דת, אתניות או אידיאולוגיה, כפי שנהוג להניח לגבי סכסוכים בין בני אדם. לפי המחקר, די בהתפרקות של קשרים חברתיים כדי לפצל קהילה ולהוביל לעימות אלים.

״ידענו כבר זמן רב שהשימפנזים יתקפו ויהרגו את שכניהם״, אמר מיטאני ל״וול סטריט ג'ורנל״, ״מסתבר שהם יעשו זאת גם כאשר השכנים הללו הם חברים ובני ברית לשעבר״. הסכסוך, הוסיף, ״נמשך עד היום״.