מנג יאנג, מרצה בכירה באוניברסיטת פקין בבייג'ינג, רואה את הביקוש למומחיותה מזנק ככל שהעניין בתרבות ובהיסטוריה יהודיות אשכנזיות גדל בסין לצד זינוק עולמי באנטישמיות, לפי JWeekly. היא מלמדת את הקורס האוניברסיטאי הראשון, ובינתיים היחיד, ביידיש במדינה ומעבירה הרצאות על ציוויליזציה יהודית, השואה ואנטישמיות עכשווית, נושאים שהפכו רלוונטיים מתמיד מאז ה-7 באוקטובר 2023.
יאנג אומרת שהכיתה שלה הפכה לחלון לאופן שבו הדיונים על ישראל, עזה והיהודים מתנהלים בקרב צעירים סינים, וציינה שהמעורבות "התגברה מאוד" אחרי ה-7 באוקטובר. היא מתארת סטודנטים שמאתגרים את גישתה על החטופים הישראלים ולוחצים עליה לדבר יותר על עזה.
היא סיפרה שכאשר הקרינה את הסרט התיעודי "8 באוקטובר" ושאלה אם זו הפעם הראשונה שהסטודנטים שמעו על אלימות מינית שבוצעה ב-7 באוקטובר, יותר משני שלישים אמרו כן, משום שמידע זה לא דווח בהרחבה בתקשורת הסינית. היא הוסיפה שחלק מהסטודנטים מביעים בגלוי תמיכה בחמאס, שינוי שלדבריה משקף עד כמה השיחה הפכה מקוטבת.
קורס היידיש שלה, שנדרשו שלוש בקשות לפני שהאוניברסיטה אישרה אותו, התחיל עם כ-30 סטודנטים. ההרשמה לקורס הרחב יותר שלה על ציוויליזציה יהודית הגיעה לכמעט 800 תלמידים בכל סמסטר מאז ה-7 באוקטובר. היא אמרה שיידיש מציבה אתגר מיוחד משום שהאלפבית שלה שונה לחלוטין מהסימניות הסיניות, ולכן היא נעזרת בחומרים מודרניים - כגון קטעים מסדרת הרשת הקומית Yidlife Crisis - כדי להראות שהשפה חיה ועכשווית. "אני מגלה שהסטודנטים לא רק מתעניינים בשפה, אלא גם רוצים להבין את התרבות", היא אמרה.
יאנג אמרה שהיא נתקלת בתמות קונספירטיביות מוכרות המופיעות מחדש בהקשרים סיניים, במיוחד בפלטפורמות מדיה חברתית מקומיות, שאלגוריתמים ייחודיים וגישה מוגבלת לאפליקציות זרות מעצבים בהן את מה שאנשים רואים.
היא אמרה שגרסאות של מוטיבים אנטישמיים קלאסיים, כולל עלילת דם, נפוצות מאוד, בין השאר משום שאוכלוסיית היהודים הקטנה מאוד בסין והעובדה שהיהדות אינה מוכרת כדת חוקית, משמען שלרבים אין מגע ישיר עם יהודים והם פונים לאינטרנט כדי לגבש דעות. היא תיארה את המידע המוטעה הנובע מכך כקשה יותר להפרכה במערכת אקולוגית של מידע הנפרדת במידה רבה מפלטפורמות מערביות.
מסלולה האקדמי החל בתואר בגרמנית ובדוקטורט בגרמניה, שהתמקד בגלותם של פליטים יהודים בשנגחאי בתקופת השואה, קישר את לימודיה לעיר הולדתה. מלגה לתוכנית חינוכית של שבועיים על השואה ביד ושם עבור מחנכים וסטודנטים סינים משכה אותה עוד יותר ללימודי יהדות, היא אמרה.
לאחר מכן למדה יידיש בתוכנית קיץ באוניברסיטת תל אביב, שבה "המורים היו נהדרים", חוויה שלדבריה עיצבה מחדש את מסלולה. "אם תשקלו את היתרונות והחסרונות של ללמוד אותה, ייתכן שלא תתחילו לעולם", היא אמרה על לימודי השפה היידית, והוסיפה שכשהחלה, לא היו קורסים זמינים בסין ואף אחד שם לא למד יידיש.
מעבר לכיתה, עבודתה של יאנג משתרעת על תחומי האנטישמיות העולמית, חקר השואה, יחסי סין-ישראל, וקהילת ה"שנגחאילנדרים" (זרים, בעיקר מאירופה ואמריקה, שהתיישבו מחוץ לשנגחאי בין אמצע המאה ה-19 ואמצע המאה ה-20), והיא נחשבת לאדם הראשון שכתב וביצע שיר בסינית-יידיש.
היא גם עמיתה במרכז הלונדוני לחקר האנטישמיות העכשווית. בהוראת השואה, היא לעיתים קרובות מציגה את הסרט התיעודי מ-1955 "לילה וערפל", ומציינת שהסטודנטים נדהמים ממה שהם רואים. אך היא גם הטילה ספק בשאלה אם התחום מתמודד עם אתגרי ההווה, באמרה שהניסיון העולמי מראה שחינוך לשואה לא מנע את התחדשות האנטישמיות ושחוקרים צריכים לבחון מדוע.
יאנג טענה שהרגע הנוכחי מחייב דיאלוג בין-תרבותי שחורג מקווי המתאר של שיח זמן מלחמה, והדגישה שעמדות כלפי יהודים מבשרות לעיתים קרובות על פגיעות חברתיות רחבות יותר. בציטוט אבחנתו של אלי ויזל, שלפיה האנטישמיות אינה מתחילה ביהודים ואינה מסתיימת ביהודים, היא אמרה שבחברות רבות השנאה ליהודים הופכת לנקודת פתיחה, לפני שגם קבוצות אחרות עולות על המוקד.
מנקודת מבטה בבייג'ינג, השילוב של עניין סטודנטיאלי מזנק, מודעות תקשורתית מקוטעת, ולוקליזציה של קונספירציות מוכרות מדגיש מדוע מעורבות וחינוך מתמשכים נחוצים בדחיפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו