הסולטן האחרון, שרובנו עדיין לא נולדנו כשהתחיל לשלוט

הנה שאלה למומחי טריוויה: מי המנהיג הנוכחי שמכהן הכי הרבה זמן כראש מדינה?

לא, זה לא פוטין. זה גם לא אף אחד מהמלכים האנמיים (ומבחינת רוב העולם גם האנונימיים) של מדינות אירופה.

התשובה הנכונה היא חסן אל בולקיה, סולטאן ברוניי, שמחזיק בשלטון מאז 5 באוקטובר 1967 – כבר כמעט 60 שנה של שלטון רציף.

ברוניי היא מדינה קטנה בדרום מזרח אסיה, והיא עשירה בנפט ובגז טבעי. השילוב בין משאבי טבע עצומים לאוכלוסייה קטנה יחסית מאפשר רמת חיים גבוהה במיוחד. החינוך והרפואה מסובסדים, ולעיתים אף חינמיים, אין מס הכנסה לאזרחים, והמדינה נהנית מיציבות כלכלית יוצאת דופן.

אבל ברוניי היא גם מלוכה אבסולוטית. כלומר, הסולטאן הוא לא רק סמל. הוא מחזיק בסמכויות ביצועיות, חקיקתיות ומשפטיות כמעט מלאות. במילים פשוטות, הוא קובע את כללי המשחק, ללא כל חסמים.

אל בולקיה ידוע באורח חייו הנהנתני. ארמונו, איסטנה נורול אימאן, מחזיק בשיא גינס כארמון המגורים הגדול בעולם, עם אלפי חדרים, מוסכים עצומים ואוסף מכוניות שנחשב לאחד הגדולים על פני כדור הארץ. זהו סמל ברור לפער בין כוח אישי בלתי מוגבל לבין תפיסת אחריות ציבורית.

בצד השני של המטבע נמצאות ההחלטות השנויות במחלוקת: בשנים האחרונות החיל הסולטאן בהדרגה את חוקי השריעה האיסלאמית במדינה. בשנת 2019 הוחמרו החוקים ונקבעו עונשים קשים במיוחד, כולל עונש מוות במקרים מסוימים. המהלך עורר ביקורת חריפה בעולם המערבי וקריאות לחרמות בינלאומיים.

התמונה מורכבת: מצד אחד, מדינה יציבה ועשירה שמספקת רווחה לאזרחיה. מצד שני, שלטון ריכוזי שמצמצם חירויות ומבסס מערכת חוק דתית נוקשה. אל בולקיה שולט כבר יותר מחצי מאה, וכנראה גם ימשיך לשלוט עד מותו.

השאלה איננה רק כמה זמן אפשר להישאר בשלטון, אלא מה עושים עם הזמן הזה. כוח גדול מעניק אפשרויות עצומות. הוא גם מציב ציפיות לא פחות גדולות.