לפני הטבח של 7 באוקטובר מאיה מאושקן לא ידעה כמעט דבר על הסכסוך הערבי-ישראלי, ובוודאי שלא התעניינה בו. היא חיה בקירגיזסטן, מדינה מוסלמית קטנה במרכז אסיה, עבדה בתחום השיווק וניהלה חיים רגילים של בחורה צעירה, שמתרכזת בחייה ובסביבתה, ולא במדינת היהודים הרחוקה. ואז, למרות שלא הייתה יהודיה, אירועי הדמים ביישובי עוטף עזה, ועוד יותר כל מה שבא בעקבותיהם, טלטלו לחלוטין את חייה ושינו ללא היכר את מסלולם.
בתוך זמן קצר נשאבה מאושקן לסיקור התקשורתי של המלחמה סביב רצועת עזה, ונדהמה ממה שנגלה לעיניה. "היה רגע שבו הבחנתי בפער עצום בין המציאות לבין מה שהוצג לנו", היא נזכרת בשיחה בלעדית עם "היום". "הפרופגנדה תחת הסיסמה 'Free Palestine' הדהדה מכל עבר, ובנוסף אליה נשמעה הדרישה התובענית בדבר 'החשיבות של בחירת צד'". מאושקן, שמגדירה את עצמה כאדם דעתני ואנליטי, החליטה שלא ליפול קורבן לשטיפת המוח הכללית ולברר בעצמה מה באמת מתרחש בעזה ומדוע.
"הלכתי לרצועת עזה כדי להבין מה קורה שם באמת", היא מספרת, וממהרת לסייג שמדובר כמובן ב'הליכה' וירטואלית. מאושקן החלה לעקוב אחרי מקורות עזתיים גלויים - לרוב חשבונות של תושבים מקומיים או של נציגי גופים בינלאומיים ברשתות החברתיות. "ראיתי הבדלים קולוסליים בין תמונת 'האסון ההומניטרי', ששודרה בסיטונאות בתקשורת, לבין מה שראיתי מפי העזתים עצמם. בהתחלה סימנתי את ההבדלים האלה לעצמי, אבל בשלב מסוים הבנתי שאי אפשר שלא לחלוק אותם עם אחרים".
כך נולדה ההחלטה לפתוח בלוג, ומאיה מאושקן הפכה בתוך זמן קצר עבור מיליונים ל"בלוגרית מאיה". התהליך וההשלכות שלו לא היו פשוטים. "אני לא עיתונאית ולא פוליטיקאית", היא מדגישה. "יש לי מוח אנליטי, ותמיד חשוב לי להבין לא רק מה מתרחש, אלא גם מדוע ומי מרוויח מכך". כדי לנהל את הבלוג נאלצה לעזוב את מקום עבודתה. לדבריה, המשך פעילותה היה מסכן את החברה שבה עבדה ואת הקולגות שלה, שכן הנרטיב הרווח בארצה היה אנטי-ישראלי, בלשון המעטה.
הופעת הבלוג והתפוצה הרחבה של הפוסטים יצרו רעידת אדמה של ממש בתודעה הציבורית. "איש לא נשאר אדיש", היא אומרת. "התגובות היו ונותרו קוטביות". מצד אחד, זרמו אליה תגובות של תמיכה והכרת תודה מהמחנה הפרו-ישראלי. "סוף סוף מישהו מבטא את מה שהרגשנו, אך לא יכולנו לבטא כיאות", כתבו לה רבים, והודו לה על כך שהיא, שאינה יהודיה, משיבה לשיח את ההיגיון הבריא.
מן העבר השני, בלוגרית מאיה למדה על בשרה מהי שנאה. האשמות פרועות, תיוגים וניסיונות לחץ הגיעו בזה אחר זה, ובכמויות הולכות וגדלות. "הגיעו גם איומים גלויים, כולל איומים בפגיעה פיזית וברצח", היא מציינת. "זה נהיה מפחיד באמת כשהאיומים זלגו מהעולם הווירטואלי לחיים האמיתיים. הבנתי שאלה כבר לא רק מילים בטוקבקים, אלא אנשים אמיתיים". בשלב זה, לדבריה, התנפצה לחלוטין האשליה שהתוקפנות באינטרנט נשארת באינטרנט, ולא נותרה לה ברירה אלא לעזוב את המדינה ללא דיחוי.
מדוע דווקא הבלוג שלה עורר תגובה כה חריפה במדינות מרכז אסיה? מאושקן מסבירה כי היא מדברת בשפה שמובנת לקהל המקומי - לא רק מילולית, אלא גם תרבותית. "אני גדלתי באזור ויודעת כיצד בנויה התודעה הקולקטיבית, איך פועל הפחד להיות יוצא דופן, ואיך עובד הכבוד כלפי הרוב וכלפי הסמכות. הבלוג שלי שיקף את החברה: הוא הראה שרבים פשוט חוזרים על נרטיבים של אחרים בלי לבדוק את המידע". לדבריה, בעקבות החשיפות שלה היו כאלה שבאמת הלכו לבדוק, לחקור ואף שינו את עמדתם. "אבל עבור אחרים השיקוף הזה היה מאוד כואב".
להיות בלוגרית עצמאית בקירגיזסטן, היא מודה, הוא דבר מפחיד במיוחד. "איימו עליי ברצח, וזה לא ביטוי. בשלב מסוים הבנתי שאלה לא איומי סרק. היו חודשים שכמעט לא יצאתי מהבית, כי הפכתי לפנים מוכרות. עברנו ממקום למקום ושינינו כתובות מגורים משיקולי ביטחון. חייתי בחרדה מתמשכת, ונאלצתי לחשב סיכונים גם בדברים הכי יומיומיים".
אחד הפוסטים הוויראליים של מאושקן התמקד בארגון "רופאים ללא גבולות", שפעיליו היו בין הקולות המובילים בהפצת טענות על הרעבה בעזה. במהלך שיטוט בחשבונות אינסטגרם של תושבי הרצועה, היא נתקלה בפוסט השקה של מסעדה חדשה. באחת התמונות, ליד המסעדה, נראה בבירור ג'יפ של הארגון ההומניטרי. מבחינתה, זו הייתה הוכחה לכך שאנשיו ידעו היטב שאין בעזה רעב, אך בחרו להאשים את ישראל בהאשמות חמורות. פוסטים אחרים שלה תיעדו חיי שגרה ומותרות של עזתים גם בעיצומה של המלחמה, והפריכו את טענות הג'נוסייד שהופנו כלפי ישראל.
מאיה מאושקן כבר לא תוכל לשוב למולדתה בעתיד הנראה לעין. למרות זאת, היא אינה מתכוונת לוותר. כעת היא מתכננת לשדרג את הבלוג לפרויקט רחב יותר בשם Gaza Bubble (בועת עזה). "אני ו-Ness, בלוגרית ישראלית ששואלת את אותן השאלות שאני שאלתי ושואפת, כמוני, לעובדות ולא לגרסאות נוחות, מתכננות לנפץ את הבועה - לנטר באופן שיטתי את כל מה שלא מסתדר עם הנרטיב הרגיל של התעמולה הפלשתינית ולהיאבק בדמוניזציה של היהודים", היא מסכמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו